אלי כהן בראש, נתניהו סוגר חשבונות

הספירה נמשכה כל הלילה. בשעות הראשונות פורסמו תוצאות חלקיות ששיקפו את הקולות החופשיים, ובבוקר יום שלישי כבר הצטיירה התמונה המלאה: השר אלי כהן ניצח בפריימריז בפער של יותר מ-3,000 קולות על השר אמיר אוחנה, שסיים שני. שר המשפטים יריב לוין דורג שלישי, השרה מירי רגב רביעית, ויו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ חמישי. ברשימה המשוקללת — זו הכוללת את שריוני ראש הממשלה — עומד בראש בנימין נתניהו, ואחריו אלי כהן.

ההישג של אופיר כץ מסמן את היקף התזוזה: בפריימריז הקודמים הוא הגיע למקום ה-20 ונכנס לכנסת מהמקום ה-31. הפעם הוא זינק לחמישייה הפותחת. במקביל נדחקו החוצה מהרשימה שורה של מכהנים. לפי הדיווחים ממטה הספירה, בין הנופלים נמנים השרים אבי דיכטר, מאי גולן ואידית סילמן. השר שלמה קרעי וח"כ עמית ביסמוט עקפו בישורת האחרונה את ח"כ דוד ביטן, שירד למקום ה-15.

הסיפור שהצית את השיח בימין היה זינוקו של סגן השר אלמוג כהן. נתניהו בחר שלא לשריין אותו אלא לקצר לו את תקופת הפז"ם הנדרשת, והימר על כך שהמתפקדים יעשו את השאר. כהן, שניהל קמפיין דל ללא שילוט ובלי חומרי תעמולה, נכנס לצמרת המפלגה. גם ח"כ טלי גוטליב, שלא קיבלה שריון ולא סרטון תמיכה מראש הממשלה, סיימה במקום ה-12 בין המתמודדים — מיקום שממקם אותה סביב המקום ה-20 אחרי שקלול השריונים.

במחוזות היה הניצחון של נתניהו שלם. שלושת המועמדים שבהם תמך גברו על יריביהם: ארז תדמור במחוז ירושלים, יהודה ושומרון והשפלה — בפער של יותר מכפול על שבתאי קטש; שלמה לרנר במחוז דן; ושוקי אוחנה במחוז הגליל. תדמור שובץ למקום ה-27 הריאלי, ולרנר ל-28. "אפשר לברך על ההישג בפריימריז", אמר תדמור למחרת, "ממחר המשימה היא לנצח בבחירות".

מלשכת הליכוד נמסר כי ראש הממשלה מרוצה מאוד מהתוצאות ומברך את הנבחרים, וכי הרשימה החדשה משקפת התחדשות ושילוב כוחות חדשים בצמרת. ביום רביעי שוחח נתניהו עם ח"כ עמית הלוי ובירך אותו על כ-22 אלף קולות ועל הזינוק ממשבצת המחוז למקום ה-19 בין המתמודדים ברשימה הארצית — הלוי נותר מחוץ למקומות הריאליים, והדרישה לשריין אותו הפכה לאחת התביעות המרכזיות שעולות מהשטח.

הספירה לא עברה בלי חיכוכים. השרה מאי גולן וח"כ עמית הלוי הגישו תלונות דחופות לוועדת הבחירות המרכזית של התנועה ודרשו לעצור מיידית את הספירה בקלפי בירוחם, בטענה לחשד לזיופים. ד"ר רות קבסה־אברמזון, מועמדת למשבצת אישה חדשה, עתרה לבית הדין של התנועה בדרישה לפריימריז חוזרים או לספירה מחודשת, לאחר ששמה הושמט מטפסי ספירת הקולות. ביום חמישי אישרה ועדת הבחירות של הליכוד את התוצאות, ולאחר הזנת הקולות החליף ח"כ אביחי בוארון מקום עם אתי עטיה ונדחק משבצת אחת לאחור — בפער של 51 קולות.

התקנון שאושר בוועדת החוקה של התנועה מותיר בידי נתניהו מרווח תמרון: הוא רשאי להצריח בין מקומות ברשימה הארצית לבין השריונים, כלומר לקחת מועמד שהגיע למקום נמוך ולהעלותו בלי "לבזבז" שריון. משמעות הדבר היא שהרשימה שאושרה השבוע אינה בהכרח הרשימה שתעמוד לבחירה בסוף אוקטובר.

יום חמישי בצהריים נמל התעופה בן גוריון נעצר. השיבושים החלו כשחברות שירותי הקרקע קיבלו הוראה להפסיק לבצע צ'ק אין לטיסות ישראליות וזרות, ומשם הידרדרו במהירות. בשעה 13:50 עודכנו חברות התעופה כי "אם לא יהיה שינוי — נתב"ג ייסגר ב-14:00". רשות שדות התעופה הודיעה כי החל מאותה שעה תופחת הפעילות האווירית עד לעצירה מלאה של נחיתות, וכי המראות ייצאו בהדרגה בלבד.

ההשלכות היו מיידיות. עשרות ישראלים שהמתינו במטוס ברודוס שביוון כשעתיים להמראה לישראל הורדו ממנו והוחזרו לטרמינל. מטוס נוסף חזר לצרפת. חברת ארקיע הודיעה על השהיית טיסות לברצלונה, ובחלק מהיעדים יצאו טיסות בלי מזוודות. לפי הפרסומים נפגעו יותר מ-100 אלף נוסעים ולמעלה מ-600 טיסות מתוכננות — בשיא עומס הקיץ.

רשות שדות התעופה תלתה את השיבושים בהנחיית ועד העובדים. ההסתדרות מצידה הכחישה שניתנה הוראה להפסיק לעבוד, והצביעה על מחסור מתמשך בכוח אדם. בהסתדרות לא הכחישו כי יו"ר ועד העובדים פנחס עידן קיבל מראש את ברכתו של יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד. במקביל נפתחה בדיקה בשאלה מי "נטש" עמדות.

שרת התחבורה מירי רגב, ששהתה במרוקו, הנחתה את הנהלת רשות שדות התעופה לעתור לאלתר לבית הדין לעבודה נגד ועד העובדים כדי לאלץ אותו לעצור את מה שהגדירה "שביתה בריונית ולא חוקית". "מי שקיבל את ההחלטה לקחת את אזרחי ישראל כבני ערובה — ישלם מחיר כבד", אמרה.

החל מהשעה 15:00 החלה רשות שדות התעופה לחדש בהדרגה את תנועת המטוסים, ההמראות והנחיתות, תוך בנייה מחדש של לוח הטיסות. עד שעות הערב טרם שבה הפעילות לשגרה מלאה, והעיכובים שנצברו המשיכו להתגלגל.

שלטי חוצות שהוצבו בשבוע האחרון ברחבי הארץ נושאים כיתוב אחד: "בקרוב יהיה לך למי להצביע, 25 באוגוסט". על פי הפרסומים, זהו המועד שבו צפוי מפקד חטיבת גבעתי לשעבר, תא"ל במיל' עופר וינטר, להכריז על הקמת מפלגה חדשה בראשותו — במרכז שלוה בירושלים. בחלון הזה הוא גם שחרר סרטון שרומז על המהלך.

וינטר מנהל בימים האחרונים מגעים מתקדמים עם כמה דמויות בולטות שעשויות להצטרף לרשימה, בהם פעיל ההסברה יוסף חדאד והאם השכולה ללי דרעי. הטענה שבבסיס המהלך היא שהליכוד והמפלגות הוותיקות בגוש לא יצליחו להחזיר אליהן מצביעי ימין שהתאכזבו מהקואליציה.

המהלך פתח מיד את הוויכוח שמלווה את הימין בכל מערכת בחירות — שריפת קולות. בשיח ברשת הועלתה הטענה כי וינטר אינו עונה לשליחים, אינו מוכן לשום איחוד ומתכוון ללכת עד הסוף, וכי סירובו לומר עם מי יישב מעורר חשד. אחרים השיבו שהאשמת המפלגות החדשות בשריפת קולות מגיעה דווקא ממי ששיריין מועמדים שנויים במחלוקת ברשימות הוותיקות.

במקביל הופצה עצומה הקוראת לראשי מפלגות הימין החדשות — וינטר, משה פייגלין, אמיר אביבי וגלעד ארדן — להתאחד או לפרוש, בטענה שאחרת תקום ממשלת שמאל. אירוניה נוספת שעלתה בשיח: גדי אייזנקוט, שכיום עומד בראש מפלגת "ישר", היה הרמטכ"ל שלא קידם את וינטר לפיקוד אוגדה — וכעת המהלך הפוליטי של וינטר עשוי דווקא לשרת את מחנהו של אייזנקוט.

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, קיבל את עתירת מפלגת הליכוד והורה לנפתלי בנט להסיר מסרטון תעמולה קטעי וידאו שבהם נראים חיילים בפעילות מבצעית ותותח של צה"ל.

הסרטון, באורך של פחות מחצי דקה, עסק בסוגיית גיוס החרדים. בנט הזכיר בו כי חיילים נלחמים חודשים ארוכים בעוד חרדים אינם משרתים, וברקע שולבו הקטעים החזותיים מהצבא. הליכוד טען כי מדובר בשימוש אסור בנכסי הציבור ובצה"ל לצורכי תעמולת בחירות.

סולברג קבע כי הקטעים מהווים שימוש בנכסי צה"ל ומקשרים בין הצבא ובין המסרים הפוליטיים של הסרטון, וכי אין מדובר בחלק שולי שאפשר להתעלם ממנו. יחד עם זאת, מאחר שהשימוש בקטעים נועד להמחשה חזותית בלבד והוגבל אליהם, הוחלט להורות על הסרת אותם קטעים ולא על פסילת הסרטון כולו.

זו אינה ההתערבות היחידה של ועדת הבחירות בקמפיינים השבוע: מוקדם יותר נגנז קמפיין נוסף לאחר פנייה, וההליכים סביב תוכני התעמולה הפכו לזירת התגוששות קבועה בין המחנות בשבועות שלפני הבחירות.

שלוש המפלגות הערביות — חד"ש, תע"ל ובל"ד — הודיעו ביום רביעי כי סיכמו על ריצה משותפת בבחירות הקרובות לכנסת. ההודעה חתמה תהליך ממושך של מגעים שידע יותר ממשבר אחד, ובכללם הקפאת המגעים מצד יו"ר תע"ל אחמד טיבי ודחיית מתווה ועדת הפיוס.

בראש הרשימה יעמוד יו"ר חד"ש יוסף ג'בארין. במקום השני יו"ר תע"ל אחמד טיבי, שיכהן כיו"ר הסיעה, ובמקום השלישי יו"ר בל"ד סמי אבו שחאדה. בהמשך הרשימה שובצו מקום 4 לחד"ש, מקום 5 לבל"ד, מקומות 6 ו-7 לחד"ש, מקום 8 לבל"ד ומקום 9 לתע"ל, ברוטציה עם מקום 6.

הנעדרת הגדולה מהמהלך היא רע"מ בראשות מנסור עבאס, שנותרה מחוץ לרשימה המאוחדת ותרוץ בנפרד. עבאס פנה בשבועות האחרונים לציבור בערבית וקרא להשיג שבעה מנדטים, בטענה שמספר כזה יספק "רשת ביטחון משלימה" לממשלה הבאה.

ההיערכות הזו נוגעת ישירות לחשבון הגושים. בשיח בימין הודגש כי שאלת ההסתמכות על המפלגות הערביות — בין כשותפות קואליציה ובין כרשת ביטחון לממשלת מיעוט — היא הצומת שבה יוכרעו הבחירות, וכי יריבי הקואליציה נדרשים להשיב עליה בפירוש ולא ברמז.

בשעה שלוש לפנות בוקר ביום שלישי, 18 באוגוסט, הותקף שדה התעופה הצבאי אבו א-דהור במזרח מחוז אידליב שבצפון-מערב סוריה, כ-70 קילומטרים מהגבול הטורקי. מטוסים בלתי מזוהים השמידו את מסלולי ההמראה ופגעו במבני אחסון. משרד החוץ הסורי האשים את ישראל, גינה את התקיפה והגדיר אותה "תוקפנות בלתי מוצדקת והפרה בוטה של ריבונות סוריה".

בתחילה ישראל שתקה, אך במהלך היום נטלה לשכת ראש הממשלה אחריות והציגה הסבר ביטחוני: סוריה עמדה להפר את הסטטוס־קוו הביטחוני בכך שתאפשר לכוחות טורקיים להתפרס בבסיס. "הזהרנו אותם מהכנסת כוחות טורקיים לשטחם", נמסר.

למחרת חידד ראש הממשלה בנימין נתניהו את המסר: "לא נסבול התבססות צבאית טורקית בסוריה שמאיימת על ישראל. הבהרנו את המסר בצורה ברורה: Don't. כנראה שלא שמעו אותו מספיק טוב, אז דאגנו שיבינו אותו בצורה טובה יותר". על פי הפרסומים קדמה לתקיפה שיחה של ראש המוסד רומן גופמן עם שר החוץ הסורי אסעד א-שיבאני ב-14 באוגוסט, ארבעה ימים לפני המבצע. שר הביטחון ישראל כ"ץ צייץ בטורקית שארדואן גורר את טורקיה להרפתקאות מסוכנות בסוריה.

התגובה הבינלאומית הייתה חריפה. משרד החוץ הטורקי קרא לקהילה הבינלאומית לפעול כדי להבטיח שישראל תישא באחריות למעשיה. שגריר ארה"ב בטורקיה והשליח לסוריה, טום ברק, מסר כי וושינגטון "מודאגת מאוד" והגדיר את התקיפה "הסלמה מיותרת שאינה תורמת ליציבות האזורית". לפי הסברו, החומרה לא הייתה בעצם ההפצצה אלא בכך שאנקרה הופתעה ממנה: הטורקים לא קיבלו התרעה מספקת ולא ידעו לאן מועדות פני המטוסים.

בזירה הפוליטית הפנימית הפכה התקיפה מיד לנושא מחלוקת. ח"כ יאיר גולן תקף וטען כי "התקיפה בסוריה היא מהלך מתריס ומסוכן, שמקרב אותנו לעימות עם טורקיה", והוסיף שנתניהו "מוכיח שוב שהוא גורם קיצוני ולא אמין". בימין הצביעו על כך שגולן, המיועד לתפקיד בכיר בממשלה חלופית, יוצא נגד סיכול התבססות טורקית על גבולה של ישראל, ועל כך שגדי אייזנקוט לא התייחס לתקיפה כלל.

רחפן נפץ ששוגר לעבר כוח של צה"ל באזור רכס עלי טאהר בדרום לבנון פגע בקצין ובשני לוחמים. שלושתם נפצעו, שניים מהם באורח קשה, ופונו לבית החולים רמב"ם בחיפה. במערכת הביטחון העריכו כי הרחפן שוגר מהתשתית התת-קרקעית ברכס עצמו — הערכה שהובילה למסקנה שהמחבלים המסתתרים שם נכונים להילחם ולא להיכנע.

בתגובה פתח צה"ל בגל תקיפות רחב. הותקפו יעדים של חיזבאללה בדרום לבנון, ובהם תשתיות במרחב נבטיה ומפקדה מרכזית של הארגון באזור אנצארייה. בתקיפה על המפקדה חוסל מג"ד בכוח רדואן ומחבלים נוספים שקידמו פעילות טרור נגד כוחות צה"ל. על פי הפרסומים השתמש המג"ד במשפחתו כמגן אנושי.

התקיפות כללו הפצצה אווירית על כפרים באזור, בהם רומין ודיר סריאן, לצד ירי ארטילרי כבד לעבר מטרות במרחב. במקביל נמסר כי צה"ל נערך לאפשרות של כמה ימי קרב בלבנון, על רקע פעילות הצבא ברכס עלי טאהר ובאזור הבופור. בישראל מתעקשים להשמיד את תשתיות הטרור באזור, וחיזבאללה מנסה לפגוע בכוחות.

רכס עלי טאהר נחשב עמדת לחימה מורכבת בשל מערך מנהרות וחמ"לים תת-קרקעי נרחב שהקים שם חיזבאללה במימון ובהכוונה איראנית. לפי הפרסומים, עשרות מחבלים נותרו לכודים בתוך אחת המנהרות שטרם הושמדה. במקביל תועדו דגלי ישראל מתנוססים לאורך כביש החוף בלבנון, בין נקורה לצור.

צה"ל עדכן ביום שלישי את שני אחיו של רס"ל יהודה כץ הי"ד כי אותרו עצמותיו. כץ היה הנעדר האחרון מקרב סולטן יעקוב שהתרחש בלבנון ביוני 1982, וההשבה הושלמה 44 שנה לאחר הקרב.

הממצאים אותרו בעקבות מבצע מיוחד של אגף המודיעין בצה"ל בשיתוף המוסד, ועל בסיס מידע מודיעיני שהתקבל בחודשים האחרונים. בקרב סולטן יעקוב נהרגו 20 חיילים, כשלושים נפצעו, שני חיילים נלקחו בשבי ושוחררו בהמשך, ואחד הוגדר נעדר וגופתו הוחזרה. שלושה נוספים נותרו נעדרים במשך עשרות שנים.

השבתו של כץ משלימה את החזרתם של כל נעדרי הקרב. רס"ל זכריה באומל הושב לישראל ב-2019, ורס"ל צבי פלדמן ב-2025. עם השבת שרידיו של כץ נסגר המעגל האחרון.

הידיעה עוררה תגובות רגש בציבור. "ברכת הטוב והמטיב", נכתב בשיח הימין, וחבריו לשירות תיעדו את התרגשותם. עבור משפחות רבות התחדדה בכך גם המשמעות של אי-הפקרת נופלים ונעדרים — ערך שחזר ועלה בשיח הציבורי לאורך שנות המלחמה האחרונות.

שליח ממשל טראמפ ג'ארד קושנר ערך במצרים פגישה עם משלחת בכירי חמאס, ובראשה ראש הלשכה המדינית של הארגון חליל אל-חיה. הפגישה נערכה במסגרת המאמץ לקדם את השלב הבא ביישום מפת הדרכים האמריקנית לסיום המלחמה, הכוללת נסיגה ישראלית והקמת ועדה לניהול ולשיקום הרצועה. לפי דיווחים, מנהיגי חמאס התחייבו בפגישה לפירוז הרצועה.

משפחות שכולות מפורום הגבורה — נופלי מלחמת חרבות ברזל — יצאו בקמפיין מודעות חריף נגד קושנר על עצם קיום המשא ומתן. במודעות נכתב כי "חליל אל-חיה אחראי לרצח וחטיפה של מאות ילדים, ישראלים ואמריקאים", והמשפחות מתחו ביקורת ישירה על הבחירה לשבת מולו.

ביום חמישי פרסמה לשכת ראש הממשלה הבהרה חדה: בניגוד לדיווחים, הדרג המדיני לא אישר כניסה של הכוח הבינלאומי לרצועת עזה. עוד נמסר כי ישראל הבהירה שלא יהיה שיקום כלשהו ברצועה לפני פירוק מלא של חמאס מנשקו.

במקביל נמשכה הפעילות המבצעית בשטח. במרחב נוסיראת חוסל מפקד בזרוע הצבאית של חמאס שנטל חלק בטבח שמחת תורה, ובמרחב דרג' תופאח הותקפו מחבלים שתכננו מתווי טרור נגד כוחות צה"ל. בח'אן יונס פשטו כוחות מיוחדים לפנות בוקר ועצרו שני חשודים שהובאו לחקירה בישראל.

שר הביטחון ישראל כ"ץ הציב לצה"ל דד-ליין להגשת תוכנית להעברת סמכויות האכיפה האזרחית ביהודה ושומרון מהצבא למשטרת ישראל. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הודיע כי הוא נענה לקריאה, והגדיר את המהלך "צעד משמעותי בדרך לריבונות ישראלית ביו"ש" — אך הציב תנאים.

הדרישה המרכזית: העברת האחריות על מג"ב איו"ש מצה"ל למשטרת ישראל, בהתאם להסכם הקואליציוני שלטענתו הופר עד כה. בנוסף דורש בן גביר לקבל לידיו סמכויות המוחזקות כיום בידי שר הביטחון והצבא, ובהן האפשרות להורות על מעצרים מנהליים ועל הגבלות מנהליות.

במקביל גובשה תוכנית ליום שאחרי ההעברה. הצעד המרכזי בה הוא הוצאת כ-20 צווים מנהליים נגד פעילי שמאל קיצוני הפועלים בעיקר בדרום הר חברון. בין השמות שעלו בפרסום כמי שעשויים לקבל צווים נמנים גיא הירשפלד ויונתן פולק. עוד כוללת התוכנית החזרת פעילות מג"ב איו"ש לערים הערביות, חידוש פעילות יזומה של לוחמי מג"ב, וחיפושים אחר אמצעי לחימה בבתים בחברון.

המהלך מעלה שוב את סוגיית האכיפה הבררנית, שחזרה ועלתה בשיח הימין בחלון הזה בהקשרים נוספים — בהם השחתת דגלי ישראל בכיכר בבנימין, שלגביה נטען כי אילו היו מעורבים בה גורמים מהימין הטיפול היה מהיר ונחרץ יותר.

קצין בחיל האוויר בדרגת רב-סרן יואשם — בכפוף לשימוע — בעבירות של הפרת אמונים, לאחר שהימר בפלטפורמת ההימורים המקוונת פולימרקט על תקיפות ישראליות באיראן ובתימן. על פי החשד, הקצין עשה שימוש בידע פנימי שהיה בידיו במסגרת תפקידו כדי לבצע את ההימורים.

מדובר בהתפתחות נוספת בפרשה ביטחונית שנחקרת על ידי השב"כ ומצ"ח. החקירה נפתחה לאחר שהתעורר חשד כי קצינים בצה"ל שהיו בסוד התקיפות בתימן ובאיראן פעלו כדי להמר על מועדי התקיפה באתר. בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה בשלב מוקדם יותר על מעצר באיזוק אלקטרוני של קצין מילואים בדרגת רב-סרן מחיל האוויר הנאשם בפרשה, שלפי כתב האישום העביר מידע ביטחוני מסווג כדי לאפשר הימורים.

בדיוני ההארכה עלתה טענת הגנה שהדהדה בשיח הציבורי — "כל חיל האוויר עוסק בהימורים". בעקבותיה הורה בית המשפט לבדוק אם קיימת בחיל תופעה של הימורים על בסיס מידע סודי.

בשיח הימין הוצבה הפרשה מול פרשיות אחרות: הטענה שנשמעה היא שכאשר מדובר בגורמים המזוהים עם האליטה, ההליכים מתנהלים תחת צווי איסור פרסום ובאשמות מזעריות, בעוד פרשיות אחרות פותחות מהדורות. הפרשה עצמה נותרה בשלב זה בשלב השימוע, ולא הוגש כתב אישום נגד הקצין החדש.

מיזם בשם Fly&Vote, שמופעל על ידי ארגון בשם AID Coalition, מציע לישראלים החיים בחו"ל סיוע בהגעה לקלפי: איתור כרטיסים בטיסות מסחריות ובטיסות שכר, מידע בירוקרטי וליווי עד ההגעה לישראל. בארגון מגדירים את המיזם "א-מפלגתי", ומציגים את מטרתו כעידוד הצבעה בלבד. מודעות של המיזם הופצו ברשת ובאתרי אינטרנט שנצפים על ידי ישראלים בחו"ל.

הליכוד חולק על ההגדרה. במכתב התראה שהוציאה המפלגה נדרש להפסיק את פעילות המיזם, בטענה שהיא עולה כדי עבירה פלילית של שוחד בחירות וכן מהווה הפרה של חוק מימון מפלגות בהיותה תרומה אסורה.

העניין הוסלם לאחר פרסום שלפיו ח"כ גלעד קריב הפציר בפעילי מפלגת הדמוקרטים לממן כרטיסי טיסה עבור מצביעים מחו"ל. בעקבות הפרסום הגיש עו"ד אילן בומבך, בשם הליכוד, תלונה למשטרה וליועצת המשפטית לממשלה נגד קריב. קריב מצידו הסביר בראיון כי ישראלים השוהים בחו"ל מבקשים לוודא שהם מופיעים בפנקס הבוחרים לפני שהם רוכשים כרטיס.

בשיח הימין נטען כי מדובר בסטנדרט כפול: אותם גורמים שטענו במשך שנים כי אי-נשיאה בנטל שוללת לגיטימציה פוליטית כשמדובר בציבור החרדי, מגייסים כעת מצביעים שאינם חיים בארץ ואינם נושאים בנטל — ובמימון. במקביל נפתחה הרשמה לתפקיד מפקח טוהר בחירות מטעם ועדת הבחירות המרכזית.

תחקירן מטעם חדשות 14 הגיע לרחוב הפרחים ברמת השרון, שבו מתגוררת הפצ"רית לשעבר יפעת תומר-ירושלמי, ושוחח עם אישה המתגוררת בסמוך לביתה. במערכת ייחסו בטעות את השיחה לתומר-ירושלמי עצמה, והתיעוד שודר כ"תיעוד בלעדי" במהדורה המרכזית לאחר שזכה גם לפרומו.

לאחר שהעירו לערוץ כי לא מדובר בפצ"רית לשעבר, נותרה הכתבה בכותרת הראשית באתר במשך יותר משלוש שעות, ואז הוסרה מדף הבית ונמחקה כארבע שעות לאחר הפרסום. הפרשן לענייני צבא של הערוץ, נועם אמיר, התנצל בשידור בשם חדשות 14 בפני הצופים ובפני אותה אישה שהתחקירן פגש ברחוב. ההתנצלות נמסרה בלב המהדורה המרכזית ובגרפיקה גדולה, ולא בהערת אגב.

התקרית הפכה מיד לזירת התגוששות בין הערוצים. בשיח הימין נטען כי ההתנצלות עצמה היא ההבדל המהותי: ערוץ 14 טעה בזיהוי אישה, הודה והתנצל בפריים טיים, בעוד שידורים שגויים חמורים לא פחות בערוצים אחרים — ובהם תיעוד ערוך שהציג חיילי צה"ל באור מפליל וזכה למיליוני צפיות בעולם — מעולם לא זכו להתנצלות. אחרים בימין סברו שיש להימנע מהקטנת הכשל: גם אם התיעוד לא היה עולה לשידור, עצם השידור בלי בדיקה הוא כשל מערכתי.

במקביל המשיכה פרשת הפצ"רית לשעבר עצמה לתפוס מקום מרכזי בשיח. הנתונים שחזרו ועלו — מספר הימים שבהם היא חשודה בפלילים, והעובדה שהיועצת המשפטית לממשלה לא נחקרה על חלקה בפרשה — הפכו לתזכורת יומית, ולא במקרה דווקא הם הפכו את הטעות המביכה לסיפור גדול מכפי שהיה.

כתב מטעם המהדורה המצולמת של קשת 12 פנה לשחקן והקומיקאי אלי פיניש בהצעה להשתתף במקטע חדש יחד עם אמו. הפנייה נשלחה בלי שנבדק פרט אחד בסיסי: אמו של פיניש נפטרה לפני עשרות שנים.

פיניש בחר להשיב בהומור. "אמא שלי נפטרה לפני 42 שנה", כתב, "אבל אני בטוח שהיא הייתה שמחה להשתתף. היא תמיד אהבה את חדשות הבוקר של ערוץ 12". התשובה התפרסמה והתגלגלה במהירות ברשתות.

התקרית קיבלה משנה תוקף משום שהתרחשה באותו שבוע שבו התנצל ערוץ 14 על טעות בזיהוי. בשיח הימין הוצבו שני המקרים זה לצד זה: בשני המקרים מדובר בכשל בדיקה בסיסי, אך המסקנה שהודגשה הייתה שהיחס התקשורתי אליהם אינו זהה — האחד הפך לסיפור מרכזי במשך יממה, והשני נבלע.

מעבר לוויכוח בין המחנות, שתי התקריות מצביעות על אותה נקודה מקצועית: קצב עבודה שאינו מותיר זמן לאימות פרטים בסיסיים, בשבוע שבו מערכות החדשות עסוקות בסיקור פריימריז, מערכת בחירות ולחימה בשלוש זירות במקביל.

ב-17 באוגוסט פג תוקפו של חלון המשא ומתן בן 60 הימים שנקבע במזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן. לא הושג הסכם סופי ולא הוכרזה הארכה מוסכמת. באיראן נמסר כי "לא חלה שום התקדמות" בחזרה למסגרת.

יום לאחר מכן דיווחה CNN מפי גורם אמריקני כי הנשיא דונלד טראמפ הורה לשליחים הבכירים בממשלו לעצור את השיחות עם איראן. טראמפ עצמו כתב ברשת Truth Social כי כלל "לא מתקיימות שיחות עם איראן, ולא מתוכננות כאלה", והבהיר שאינו מתכוון לנסות להחזיר את הסכם הפסקת האש.

בליל חמישי הסלים הצעד. "לא הייתה לאיש הזדמנות גדולה יותר מאשר לי להעניק לרפובליקה האסלאמית של איראן הזדמנות להגיע להסכם", כתב טראמפ, "למרבה הטרגדיה מבחינתם, הם לא השכילו לנצל אותה". בהמשך הכריז על מה שהגדיר המבצע הכלכלי ההרסני ביותר. בפועל מדובר בסנקציות משניות — כלומר פגיעה לא רק באיראן עצמה אלא במתווכים, בבנקים ובחברות שמאפשרים לטהראן לעקוף את הסנקציות הקיימות.

במקביל מפעילה ארצות הברית נתיב שיט מוגן במצר הורמוז. טראמפ פרסם קודם לכן אמירות על שליטה אמריקנית במצר, שאיראן הגיבה להן בלעג. שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י הגיב להכרזה החדשה. מצר הורמוז נותר ציר החיכוך המרכזי: איראן הציבה תנאים לשיחות שלפיהם סוגיית המצר תיפתר תחילה והגרעין רק בהמשך.

המתיחות ניכרת גם בשוק האנרגיה, שבו נרשמה עלייה במחירי הנפט על רקע העימות המתמשך, וגם בזירה הביטחונית האזורית — בין היתר דווח על אזעקות שנשמעו באיחוד האמירויות.

דיווח שהתפרסם בחלון הזה, המצטט גורמים בתוך הממשל האיראני, מלמד כי טהראן שקלה תקיפות אפשריות נגד יעדים באירופה — ובהם מתקנים בבולגריה ובקפריסין — אם הנשיא טראמפ יורה על הסלמה נוספת של העימות. בדיווח הודגש כי אין מדובר בתקיפה קרובה או מתוכננת למועד מסוים.

שתי המדינות שנזכרו אינן מקריות. בולגריה איפשרה למטוסי תדלוק אמריקניים לעשות שימוש בבסיס האוויר בזמר, וקפריסין מארחת בסיסים צבאיים בריטיים ומילאה תפקיד אסטרטגי בתקופות מתיחות אזוריות.

נאט"ו הגיבה בהודעה שלפיה היא ערוכה להשיב לכל איום ולנקוט את הפעולות הדרושות כדי להגן על חברותיה. חוקר במכון RUSI הבריטי העריך כי האיום שמציבים טילים איראניים נגד יעדים אירופיים הוא "אמיתי, אך מוגבל", וכי טהראן עשויה לעשות שימוש בטילים בליסטיים לטווח בינוני נגד מתקנים בדרום ובדרום-מזרח אירופה.

המשמעות הרחבה היא הרחבת מעגל העימות. מה שהתחיל כעימות ימי סביב מצר הורמוז ומשבר בשיחות הגרעין הפך למשוואה שכוללת גם את שטח הברית הצפון-אטלנטית — ובכך גם את השאלה מה תהיה תגובתה של אירופה, שעד כה נותרה בשולי הזירה.

משבר הגבול בסאוטה, המובלעת הספרדית בצפון אפריקה, המשיך להתגלגל גם בחלון הזה. הגל הראשון החל ב-30 ביולי, כשאלפי אנשים התאספו בחוף ובנקודות מעבר סמוכות; חלקם שחו סביב שוברי הגלים ואחרים חצו ברגל דרך אזור טאראחאל. למחרת הודיעה ממשלת ספרד כי כ-49 אלף מהגרים חצו את הגבול לסאוטה בתוך שעות ספורות, בסיוע סירות גומי וגלגלי הצלה. בהיקף מצומצם יותר נרשמה חדירה גם למובלעת מלייה.

המחיר האנושי היה כבד. לפי דיווחים בתקשורת הספרדית, לפחות 57 מסתננים טבעו למוות בניסיון להיכנס. כ-25 אלף מהגרים שחצו שבו מרצונם למרוקו לאחר שנוכחו בתנאי השטח הקשים ובמחסור במחסה.

בשבוע האחרון הופיע מה שכונה "גל שני": מאות מהגרים שחצו ממרוקו הפגינו בדרישה מממשלת ספרד להעניק להם מקלט ולא לגרש אותם, ותועדו ניסיונות נוספים לחצות. ראש ממשלת ספרד פדרו סאנצ'ס כינה את האירוע "מתקפה" ו"פגיעה בשלמות הטריטוריאלית של ספרד", הגיע לביקור חירום במובלעת, אך דחה את בקשת סאוטה להכריז על מצב חירום לאומי בשל מגבלות החוק. במקביל שבה מרוקו והעלתה תביעת ריבונות על סאוטה ומלייה, וספרד השיבה כי "הן ספרדיות ולא יימסרו לעולם".

בישראל עורר האירוע השוואות. בשיח הימין הוצבה מצוקת תושבי המובלעת מול מצוקת תושבי דרום תל אביב, והועלתה הטענה שמדיניות הגירה רופפת פוגעת קודם כול באוכלוסיות החלשות ביותר — אלה שאין להן היכולת לעבור לשכונה אחרת.

יש משהו כמעט מדויק בתזמון. באותו שבוע שבו הליכוד ערך פריימריז שהעלו לצמרת פנים חדשות — אלמוג כהן בלי קמפיין, ארז תדמור בפער כפול במחוזו, אופיר כץ מהמקום ה-20 לחמישייה הפותחת — נתלו ברחבי הארץ שלטי חוצות שמבשרים על מפלגה חדשה בימין. ההיגיון הפוליטי של שני הדברים הפוך זה לזה.

הפריימריז הראו שהמנגנון עדיין עובד. כ-61 אלף מתפקדים יצאו להצביע — לא מספר מסחרר, אבל לא רשימת דיוור. הם הורידו שרים מכהנים מהרשימה והעלו מועמדים שאין להם קשרים ואין להם תקציב. זו בדיוק ההבטחה שמפלגה גדולה אמורה לקיים: מקום שבו אפשר להחליף אנשים בלי להחליף מחנה.

מפלגה חדשה, לעומת זאת, מבטיחה את ההפך. היא מבטיחה שאפשר להחליף מחנה בלי להחליף אנשים. עופר וינטר הוא קצין שהמחנה הזה מעריך; משה פייגלין, אמיר אביבי וגלעד ארדן אינם דמויות שוליים. אבל כשארבעה גופים נפרדים מתחרים על אותו מאגר בוחרים מדויק, אחוז החסימה אינו איום תיאורטי אלא מכניקה. וכשמישהו מסרב לומר עם מי יישב, ההימור אינו על עצמו — הוא על כולם.

העצומה שהופצה השבוע, הקוראת לראשי המפלגות החדשות "תתאחדו או תפרשו", היא לא רגש. היא חשבון. הצד השני עשה בדיוק את החשבון הזה: חד"ש, תע"ל ובל"ד, שהגיעו למשבר אחרי משבר, סיכמו בסוף השבוע על ריצה משותפת. הם לא התאהבו זה בזה. הם ספרו מנדטים.

וזה בדיוק מה שהופך את הקריאה נגד "שריפת קולות" לפחות משכנעת כשהיא מגיעה רק בכיוון אחד. מי שמבקש מהמפלגות החדשות להתאחד למען הגוש, נדרש להסביר גם למה הרשימות הוותיקות משריינות בעצמן מועמדים שהשטח דחה. הטענה שהתקנון מאפשר לראש הממשלה להצריח בין מקומות ברשימה הארצית לבין השריונים היא נכונה טכנית — והיא גם אומרת שהתוצאה שהמתפקדים ייצרו השבוע אינה בהכרח הרשימה שתעמוד לבחירה בסוף אוקטובר.

הימין קיבל השבוע תזכורת נעימה שהוא עדיין יודע לייצר חידוש מבפנים. השאלה היחידה שנשארה פתוחה היא אם הוא יידע לספור.

בשעה 14:00 ביום חמישי נעצרו הנחיתות בנתב"ג. יותר ממאה אלף נוסעים ולמעלה משש מאות טיסות נכנסו לערפול, מטוס חזר לצרפת, ועשרות ישראלים שכבר ישבו על מטוס ברודוס הורדו ממנו והוחזרו לטרמינל. שעה אחר כך התחילה הפעילות לשוב בהדרגה. כלומר: התשתית עצמה הייתה תקינה כל הזמן. מה שנעצר היה החלטה של בני אדם.

גרסאות הצדדים חלוקות. רשות שדות התעופה תלתה את השיבושים בהנחיית ועד העובדים; ההסתדרות הכחישה שניתנה הוראה להפסיק לעבוד, והצביעה על מחסור מתמשך בכוח אדם. אבל בהסתדרות לא הכחישו שיו"ר הוועד קיבל מראש את ברכת יו"ר ההסתדרות. ובדיקה נפתחה בשאלה מי נטש עמדות. גם אם התיאור המדויק שנוי במחלוקת, המבנה ברור: קבוצה קטנה מאוד של עובדים החזיקה בשלט של חופש התנועה של מדינה שלמה, והפעילה אותו.

זה לא אירוע חד-פעמי, וזה גם לא באמת סכסוך עבודה. אותו כוח הופעל נגד הרפורמה המשפטית, הופעל נגד שינויים מבניים במשק, והופעל שוב עכשיו — שבועות ספורים לפני בחירות, בשיא עומס הקיץ. סכסוך עבודה תוקף מעסיק. מה שקרה השבוע תקף צד שלישי לגמרי: אזרחים שאין להם שום נגיעה למחלוקת, ושכל תפקידם היה לשמש קלף.

מי שרוצה לראות עד כמה הכלל הזה מיושם בררנית, מוזמן להיזכר מי כעס כשנתב"ג הושבת במחאות נגד הרפורמה המשפטית, ומי כועס עכשיו. אלה כמעט שתי רשימות הפוכות במדויק. וזה מסגיר שהוויכוח האמיתי אינו על זכות השביתה — אלא על מי מותר לו לעצור מדינה, ומתי.

ההוראה של שרת התחבורה לעתור לבית הדין לעבודה היא צעד נכון, אבל היא גם מאוחרת בהגדרה: היא מגיעה אחרי שהנזק כבר נגרם. הכלי המשפטי במתכונתו הנוכחית תמיד ירוץ אחרי האירוע. שירותים חיוניים — תעופה, נמלים, חשמל, מים — צריכים הסדרה שקובעת מראש מה מותר לשבש ובאיזה קצב, ולא בדיעבד מול שופט תורן.

עד שזה יקרה, כל ישראלי שקונה כרטיס טיסה קונה גם אופציה: הסיכוי שמישהו שלא בחר בו יחליט שדווקא היום הוא לא טס.

ב-20 באוגוסט 2025 הודיעה ישראל על תחילת השלבים הראשונים של המבצע להשתלטות על העיר עזה — מבצע "מרכבות גדעון ב'". שר הביטחון ישראל כ"ץ אישר בדיון עם הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר את תוכנית הצבא לתקיפה ולכיבוש העיר, ואישר הוצאת צווי גיוס בהיקף גדול למילואים. המבצע נבנה על הישגי "מרכבות גדעון" שקדם לו, ושולבו בו כוחות סדיר ומילואים מכל הזרועות. שנה אחר כך, אותם שמות עצמם — כ"ץ וזמיר — עומדים במרכז זירות אחרות לגמרי: סוריה, לבנון והדיון על העברת סמכויות האכיפה ביהודה ושומרון.