בג"ץ הקפיא את חוק שיר חג'אג' ערב יישומו

החוק הוא תיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל. הוא קודם על ידי ח"כ עמית הלוי יחד עם הרצל ומירב חג'אג', הוריה של סגן שיר חג'אג' הי"ד, ונכנס לספר החוקים ביולי 2025. ההיגיון שהוצג בעת החקיקה היה הרתעתי: מניעת התמריץ שבו מעורבות בטרור אינה גובה מחיר ממעגל המשפחה הקרוב, ומניעת ניצולו של מסלול איחוד המשפחות ככלי לקבלת מעמד.

ההחלטה שניתנה בחלון הגיליון אינה מבטלת את החוק. ברק-ארז קבעה כי בשלב זה לא ניתן להחיל את הסעיף על אדם רק מכוח היותו בן משפחה של מי שמעורב בטרור, אך הבהירה כי ניתן להמשיך להפעילו כלפי תושב האזור שהורשע בעצמו במעשה טרור או שהוא עצמו פעיל טרור. כלומר: הזיקה המשפחתית לבדה אינה עוד עילה לשלילת מעמד, בעוד מעורבות אישית נותרה עילה תקפה.

יוזם החוק הגיב בחריפות. ח"כ עמית הלוי הגדיר את ההחלטה אומללה ומנותקת, וטען כי היא מנתקת את הדיון המשפטי מן המציאות הביטחונית שעמדה ביסוד החקיקה. בשיח הימין עלתה שוב הטענה שאין מדובר באירוע חד-פעמי אלא בדפוס: חוק שנחקק ברוב בכנסת נבלם בצו ארעי, לפני שנשמעה הכרעה לגופם של דברים, ובתזמון שדוחה את היישום בפועל אל מעבר לבחירות.

ההקפאה נחתה על רקע פרשה מקבילה. באותם ימים פורסם תחקיר על האופן שבו נבלם יישומו של חוק גירוש משפחות מחבלים — חוק נפרד, שנועד לאפשר הרחקה של בני משפחה שתמכו בטרור — ובו נטען כי הגורמים המשפטיים במשרד המשפטים עיכבו את יישומו לאורך חודשים ארוכים. ח"כ אביחי בוארון קשר בין השניים וטען כי גם השעיית פעילותו של מדור ההסתה במשטרה, בצו של בג"ץ, פוגעת ביכולת האכיפה מול תשתיות הסתה לטרור.

משפחת חג'אג' נכחה בשיח הציבורי לאורך השבוע. מירב חג'אג' התראיינה בשידור והביעה את התנגדותה להחלטה, בציינה כי החוק נחקק בעקבות רצח בתה. יוזמי החוק הודיעו כי יילחמו על יישומו בהליך העיקרי.

העיתוי הוא חלק מהסיפור. ההקפאה ניתנה כחודשיים וחצי לפני מועד הבחירות, וממילא היא דוחה את יישום הסעיף אל מעבר להן — אל כנסת אחרת ואל ממשלה אחרת. הפובליציסט ינון מגל טען כי בית המשפט מעדיף את זכויותיהם של קרובי מחבלים על פני ביטחון האזרחים, ובשיח הימין נטען כי מדובר בהחלטת ביניים שתוצאתה המעשית זהה לביטול, בלי שנשמעה הכרעה לגופה.

בשלב זה החוק אינו מבוטל והצו הוא ארעי בלבד. הדיון בעתירות עתיד להתקיים בהרכב מלא, וההכרעה לגופה תיפול רק לאחריו. עד אז, הסעיף שהוקפא אינו ניתן להחלה על מי שכל זיקתו היא זיקה משפחתית.

סערה ציבורית התפתחה השבוע סביב טענות בני משפחתו של לוחם צה"ל שנפצע קשה בקרבות בדרום לבנון ואושפז במרכז הרפואי רמב"ם. דוד צ'סטרמן, אחיו של הפצוע, פרסם עדות מפורטת ולפיה אחיו נותר ללא השגחה במשמרת לילה, וכי כשנכנס לחדר מצא אותו מבקש עזרה ומתחנן למים. לדבריו, נעלו בפני בני המשפחה את הדלת.

העדות התפשטה במהירות והביאה לתגובת הדרג המדיני. שר הביטחון ישראל כ"ץ הנחה את צה"ל לבדוק בדחיפות וביסודיות את הטענות להתנהגות בלתי ראויה מצד אנשי צוות כלפי לוחמים שנפצעו בלחימה. גם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר דרש תשובות. במקביל פרסם יהושע שני, אביו של סגן אורי שני הי"ד, קריאה לחקירה מיידית של מה שאירע במחלקה.

מרמב"ם נמסרה תגובה שדחתה את הטענות. בהודעת דוברות בית החולים נמסר כי ניתן טיפול איכותי ומקצועי לכלל המטופלים ובוודאי לחיילי צה"ל, על ידי צוות מקצועי ומיומן, וכי בוצעה בדיקה פנימית שדחתה את הנטען. גורמים בבית החולים הגדירו את הפרסומים שקרים, וטענו כי מדובר בעלילה מסוכנת נגד הצוות הרפואי.

הפרשה נדונה לאורך השבוע גם בשיח הימין כמקרה מבחן ליחס למשרתים במילואים בשנה הרביעית ללחימה בגזרה הצפונית. בשלב זה תוצאות הבדיקה שהורה עליה שר הביטחון טרם פורסמו, ולא נמסר מועד לסיומה.

בחלון הגיליון נחשף כי מחבלים חצו את "הקו הצהוב" ברצועת עזה אל עבר שטח בשליטת ישראל, גנבו ציוד הנדסי ונמלטו — מבלי שנפתחה לעברם אש. הפרסום הראשון היה של הכתב הלל ביטון רוזן בחדשות 14, ובו נטען כי האירוע לא דווח לדרג המדיני בזמן אמת, וכי בלשכות שר הביטחון וראש הממשלה למדו עליו מהפרסום עצמו.

האירוע אינו בודד. לפי הדיווחים, בשבוע שקדם לפרסום נרשמו יותר משישים וחמישה מקרים שבהם חצו פלסטינים אל האזור הצהוב, ובכולם נמנעו הכוחות מפתיחה באש. בערוץ 14 דיווחו כי מדובר בשיעור חציות גבוה פי שלושה מזה שנרשם בתקופה שקדמה לשינוי בהתנהלות הכוחות בשטח.

השינוי מיוחס להנחיות פתיחה באש מצומצמות ולמעבר ממתכונת יזומה למתכונת מגיבה, שבה כל פעולה טעונה אישור בדרג גבוה. בצה"ל נמסר כי מדובר בגניבת צינורות, כי האירוע תוחקר וכי הופקו לקחים. ימים אחדים לאחר מכן דווח כי כוחות ירו לעבר צלף של חמאס בצפון הרצועה — לראשונה מאז ההנחיות החדשות.

בשיח הימין הוצג האירוע כביטוי לניהול הצבאי בגזרה ולפער בין המדיניות המוצהרת לבין המתרחש בשטח. תחקיר מסכם רחב יותר של מדיניות פתיחת האש בקו הצהוב טרם פורסם.

בדרום לבנון נמשכת הפעילות סביב רכס עלי א-טאהר, שבשליטת צה"ל מזה חודשים. בחלון הגיליון דווח כי הכוחות הידקו את המצור על מתחם מנהרות אסטרטגי ברכס וניתקו את קווי אספקת המים אליו, לצד תקיפת מיכלי אגירה.

לפי הערכות שפורסמו, מתחת לקרקע נצורים כארבעים מחבלי חיזבאללה ללא יכולת מילוט. חיזבאללה מנסה לסייע להם בהעברת אספקה באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים, וצה"ל פועל למנוע את ההברחות ולבודד את המתחם.

לפי הדיווחים, צה"ל נמנע עד כה מהריסת התשתית האסטרטגית עצמה, בין היתר על רקע המגעים המדיניים באזור, אך לאחר הפרות שיוחסו לחיזבאללה גברה הפעילות להכרעת הנצורים. הרכס נתפס בידי הכוחות במסגרת הלחימה בגזרה הצפונית, ובצה"ל הצהירו בעבר על כוונה להישאר בשטחים השולטים בהרי הלבנון.

המשך הפעילות והיקפה נגזרים ממצב המגעים בין ישראל ללבנון, ולא פורסם לוח זמנים להכרעת המתחם.

בג"ץ דחה בחלון הגיליון את העתירה שביקשה לקבוע כי פרקליט המדינה מצוי בניגוד עניינים ואינו יכול ללוות את החקירה בפרשת הדלפת הסרטון משדה תימן — הפרשה שבמרכזה הפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר.

ההרכב נחלק. נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והשופט ח'אלד כבוב קבעו כי פרקליט המדינה אינו מצוי בניגוד עניינים המונע ממנו לעסוק בתיק, וכי בסמכותו להכריע כעת אם יוגשו כתבי אישום ובאילו עבירות. השופט דוד מינץ נותר בדעת מיעוט וסבר כי היה מקום להוציא צו על תנאי לשר המשפטים יריב לוין, שיסביר מדוע לא ימנה גורם מלווה אחר לחקירה.

ההחלטה עוררה תגובות חריפות במחנה הימין. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' תקף את ההחלטה והגדיר אותה ביטוי לשיטה שבה שופטי בג"ץ מגוננים זה על זה. פרופ' משה כהן אליה טען כי אופן הטיפול בפרשה הוא הפרשה החמורה ביותר בתולדות בית המשפט העליון, ומיקד את ביקורתו בקביעת ההרכב.

הפרשה מתנהלת זה חודשים. הפצ"רית לשעבר חשודה בפלילים, ובשיח הימין נמנים הימים שחלפו מאז נפתחה החקירה בלא שהוכרעה שאלת האישום. בעקבות ההחלטה עוברת ההכרעה בשאלת כתבי האישום לשולחנו של פרקליט המדינה, ולא נקבע מועד לפרסומה.

טל ינון דרדיק, מתיישב שנחשד במעורבות בעבירה על רקע לאומני, שוחרר בחלון הגיליון ממעצר אחרי שלושים ושמונה ימים, בהם שבת רעב. השחרור בא בסופה של התנגשות ממושכת בין הדרג המדיני לבין אלוף פיקוד המרכז.

רצף האירועים החל בצו הגבלה ופיקוח מנהלי שהוציא נגדו אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט, בהמלצת השב"כ, לאחר שלא נאספו ראיות מספיקות להגשת כתב אישום. בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון קבע כי הצו אינו ישים. אלוף הפיקוד ערער על כך לבית המשפט המחוזי בירושלים, והשופט אברהם רובין דחה את הערעור וקבע כי החלטת הערכאה הצבאית תיוותר על כנה.

לאחר דחיית הערעור פנו עורכי דינו של דרדיק, מארגון חוננו, בדרישה לשחררו לאלתר. השופט אמיר שקד קיבל את הבקשה והורה על שחרור ללא תנאים ובלא מגבלות. ימים ספורים לאחר מכן פורסם תיעוד של פגישתו עם ילדיו.

הפרשה התנהלה במקביל למחלוקת גלויה בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לבין אלוף הפיקוד: השר הודיע כי אינו מעוניין בהמשך הצו, ואילו בלוט חידש אותו והרחיב את ההרחקה. ח"כ טלי גוטליב תקפה את התנהלות אלוף הפיקוד וטענה כי היה עליו למחוק את הערעור. בצה"ל לא פורסמה תגובה מסכמת להתנהלות בפרשה.

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, נתן בחלון הגיליון צו ארעי המורה לראש הממשלה בנימין נתניהו להסיר מהרשתות סרטון תעמולה שפרסם מביקורו בקניון מלחה בירושלים.

הסרטון תיעד את ראש הממשלה בעת מפגש עם מבקרים במקום, ובהם ילדים רבים, כשהוא משוחח ומצטלם עמם. הצו ניתן בעקבות עתירה שהגיש עו"ד ורו"ח ירון מאירי, ובה נטען כי הפרסום מפר את האיסור על שיתוף ילדים בתעמולת בחירות.

העילה המשפטית היא סעיף בחוק הבחירות (דרכי תעמולה) האוסר שימוש בקטינים מתחת לגיל 15 בתעמולה, למעט כאשר הם עוסקים בפעילות שגרתית. השאלה שנדונה היא אם צילום מפגש ספונטני בקניון נכנס לגדר החריג.

ההחלטה עוררה תגובות בשיח הימין, ובהן קריאות להפצת הסרטון דווקא. באותם ימים ניתנו החלטות דומות גם בעניין תעמולה של גורמים אחרים, על רקע כניסתה לתוקף של חובת הסימון לתעמולה שנוצרה בבינה מלאכותית. הצו הוא ארעי, וההכרעה הסופית טרם ניתנה.

ח"כ אביחי בוארון מהליכוד פנה בחלון הגיליון ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, בדרישה לפסול את מועמדותו של ח"כ עופר כסיף לכנסת ה-26.

הפנייה נסמכת על סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, המאפשר מניעת השתתפותו של מועמד בבחירות בהתקיים עילות שנקבעו בחוק. בוארון טוען כי התבטאויותיו ומעשיו של כסיף לאורך השנים מצטברים לכדי תשתית ראייתית המצדיקה את פסילתו, ואינם בגדר אמירות בודדות.

בין הפרסומים שעליהם נסמכת הפנייה, ושפורסמו בחדשות 14, נמנים לפי הטענה התייחסויות לפיגועים נגד ישראלים, מתן לגיטימציה למאבק נגד חיילי צה"ל, תמיכה בהליך המשפטי נגד ישראל בהאג וקריאות לחרם.

בעבר כבר נדונה מועמדותו של כסיף בוועדת הבחירות ובבית המשפט העליון, וההכרעה השיפוטית באותם הליכים אפשרה לו להתמודד. הפנייה הנוכחית טרם נדונה, ולא נקבע לה מועד דיון.

שתי פרשיות שהתנהלו במקביל שבו לכותרות בחלון הגיליון, ושתיהן נוגעות לפער שבין חקיקה שאושרה בכנסת לבין יישומה בפועל.

הראשונה נוגעת למדור ההסתה במשטרה, שהוקם לאיתור תשתיות הסתה לטרור ברשתות החברתיות. פעילות "הניטור היזום" של המדור הושבתה בצו של בג"ץ, והממונה על התחום, סגן ניצב אודי רונן, הושעה מתפקידו. רונן טען בתלונה חריפה כי היועצת המשפטית לממשלה והפרקליטות הציגו בבית המשפט תמונה שגויה, ובה הוצג כמינוי פוליטי העוסק בניטור מתנגדי הממשלה, בעוד לטענתו מונה בהליך תקין בידי המפכ"ל ועוסק בתחום שנים.

השנייה נוגעת לחוק גירוש משפחות מחבלים. בתחקיר שפורסם בחלון נטען כי הגורמים המשפטיים במשרד המשפטים התנגדו לחוק לאורך זמן וכי יישומו הוקפא בפועל, בין היתר בטענה שיש להמתין להשלמת עבודת מטה נוספת בעקבות הצעות להרחיב את החוק.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מתח ביקורת על עמדת היועמ"שית וטען כי המדור הוקם לבקשת המשטרה ופעל מתחילת המלחמה. ממשרד המשפטים נמסר כי הייעוץ המשפטי לממשלה ימשיך לפעול לסייע לממשלה לממש את מדיניותה. ח"כ אביחי בוארון קשר בין השניים וטען כי ההשבתה נמשכת כשלושה חודשים ופוגעת בביטחון המדינה.

סגן השר אלמוג כהן, מ"עוצמה יהודית", הודיע בחלון הגיליון על התמודדותו בפריימריז של הליכוד, לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו אישר לו קיצור פז"ם — אישור מיוחד המאפשר למועמד חדש להתמודד בלי לעמוד בתקופת החברות הנדרשת במפלגה.

ההודעה נמסרה ב-12 באוגוסט. באותה מסגרת אושרו קיצורי פז"ם גם למועמדים נוספים, ואילו בקשתה של הדר מוכתר לא אושרה. נתניהו הצטלם עם כהן בסרטון תמיכה לקראת ההצבעה, שיבח את פעילותו והזכיר את התנהלותו ב-7 באוקטובר.

כהן עצמו סיפר באותם ימים כי בבוקר ה-7 באוקטובר נאמר לו על ידי גורמי ביטחון להישאר בביתו באופקים, וכי בחר לצאת. בשיח הימין הוצגה מועמדותו כהזדמנות לחיזוק האגף האידאולוגי ברשימת הליכוד, ולצדה עלו קריאות שלא לוותר על ח"כים ותיקים מאותו אגף.

המעבר מתרחש בעיצומה של מערכת פריימריז צפופה. לפי הדיווחים, קרוב לארבעים שרים וחברי כנסת מכהנים מתמודדים על כשישה עשר מקומות ריאליים בלבד, לאחר שנתניהו קיבל שמונה שריונים. ההצבעה עצמה נקבעה לשבוע הבא, ולא פורסמו סקרים פנימיים מהימנים על סיכויי המועמדים החדשים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע בחלון הגיליון על השריון הראשון שלו ברשימת הליכוד לכנסת הבאה: איש העסקים אורן דוברונסקי, המוכר לציבור מהופעותיו בתוכנית ההשקעות "הכרישים", שובץ למקום האחד-עשר ברשימה.

בהודעת הליכוד תואר דוברונסקי כאיש עסקים מצליח וכאחד ממקימי תעשיית ההייטק בישראל. לפי ההודעה, לאחר הבחירות הוא צפוי להוביל את תחום הבינה המלאכותית בתחומים שונים, ובהם כלכלה, חינוך ורפואה. דוברונסקי מסר כי ההצעה להצטרף הגיעה כחודש קודם לכן וכי ראה בה קריאה לדגל.

בתגובה לגל הברכות כתב דוברונסקי כי הוא מגיע כדי לבנות ולתקן, וקרא ליזמים ולאנשי עסקים נוספים לעשות את אותו מהלך ולהצטרף לפוליטיקה. השריון זכה לתמיכה רחבה בשיח הימין, שהציג אותו כהרחבת הבסיס המקצועי של הרשימה.

במקביל התפרסמו פרסומים ביקורתיים על עברו העסקי ועל פוסטים ישנים שלו, ובשיח הימין נטען כי מדובר בקמפיין נגדי. הרשימה הסופית תיקבע רק לאחר הפריימריז ולאחר שיבוץ יתר השריונים.

שני חברי כנסת מהליכוד, יולי אדלשטיין ודן אילוז, התפטרו בחלון הגיליון מהכנסת ומהמפלגה, ובעקבות זאת מתפנים שני מקומות ברשימה שמאפשרים כניסה אוטומטית של הבאים בתור.

אדלשטיין, יו"ר הכנסת לשעבר, עוזב לטובת מסגרת פוליטית חדשה שמקים גלעד ארדן. אילוז הודיע על פרישתו והגיש ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה את מכתב ההתפטרות; לפי הדיווחים הוא צפוי להמשיך לישראל ביתנו. אילוז היה האחרון מבין מתנגדי חוק הגיוס שעזבו את הליכוד.

לפי הדיווחים, במקומות המתפנים צפויים להיכנס הפובליציסט ואיש התקשורת ארז תדמור, מייסד תנועת "אם תרצו" ופאנליסט בערוץ 14, במקומו של אדלשטיין; ושבתאי קטש במקומו של אילוז. תדמור מתמודד במקביל בפריימריז של הליכוד, ולפי הפרסומים נבחנת השאלה המשפטית אם יוכל להמשיך להתמודד גם כחבר כנסת מכהן.

ימים אחדים קודם לכן דרש ח"כ אביחי בוארון מהשניים להניח את המפתחות בתוך עשרים וארבע שעות, והודיע כי אחרת יפעל לכינוס הסיעה לשם הכרזה עליהם כפורשים. מועד ההשבעה הרשמית של הנכנסים טרם פורסם.

מזכירות הליכוד אישרה בחלון הגיליון שורת שריונים ברשימת המפלגה, במהלך לילי שקדם לפריימריז.

שריונו של שר החוץ גדעון סער אושר מכוח הסכם האיחוד בין הליכוד לבין מפלגתו, "הימין הממלכתי". גם שריונו של שר הביטחון ישראל כ"ץ אושר, ולפי הדיווחים הוא ישובץ כמשוריין התשיעי; בנימוקי המהלך נטען כי השריון נועד לאפשר לו לעסוק בביטחון ולא בפוליטיקה בתקופת הבחירות.

ההצבעה על שריונו של יו"ר מרכז המפלגה, השר חיים כץ, נעצרה ברגע האחרון בהחלטת בית הדין של הליכוד. בכך נותרה שאלת מקומו פתוחה לקראת ההצבעה.

המהלך כולו נעשה על רקע מתיחות פנימית לקראת הפריימריז, ובעקבות אישור שמונה שריונים לראש הממשלה בוועדת החוקה של המפלגה. באותה ישיבה אושרה גם הצעה המסמיכה את ראש הממשלה לשנות את המחוזות ואת השריונים במקומות מסוימים ברשימה, במידת הצורך.

השריונים הם המשתנה שמכריע בפועל כמה מקומות נותרים לכלל המתמודדים. עם שמונה שריונים לראש הממשלה ובתוספת המשוריינים שאושרו במזכירות, נותרים לפי הפרסומים כשישה עשר מקומות ריאליים לקרוב לארבעים שרים וחברי כנסת מכהנים. סדר השיבוץ הסופי של המשוריינים ייקבע לאחר תוצאות ההצבעה.

עינב צנגאוקר, אמו של מתן צנגאוקר ששב מהשבי, פרסמה בחלון הגיליון האשמה ישירה נגד יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן: לטענתה הוא התחייב לשריין אותה בצמרת רשימת המפלגה, ולא עמד בהתחייבות.

לדבריה, ההצעה הוצגה לפני כחצי שנה, היא נדרשה לשמור על כך בסוד ולהוריד פרופיל תקשורתי, ובשל אותה התחייבות בחרה שלא להתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה. בשבוע שקדם לפרסום הודיע גולן כי הוא מוותר על זכותו לשריונים — מהלך שהותיר אותה, לגרסתה, בלא מקום ובלא אפשרות להתמודד.

גולן הגיב והביע הערכה כלפיה, ציין כי ההחלטה שלו אכזבה אותה, הביע צער על כך וקיבל עליו אחריות מלאה. בשיח הימין הוצגה הפרשה כמקרה מבחן ליחס שבין ההנהגה במחנה שכנגד לבין מי שגויסו לשמש חזית ציבורית.

צנגאוקר עצמה כתבה כי היא מוצפת בהודעות תמיכה ובשאלות. בשלב זה לא הודיעה על צעד פוליטי אחר, ורשימת הדמוקרטים טרם נסגרה סופית.

יואב סגלוביץ', ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה לשעבר, עזב את מפלגת יש עתיד ואת הכנסת, ובחלון הגיליון דווח על מגעים מתקדמים להצטרפותו לרשימת רע"ם.

לפי הפרסומים נפגשו סגלוביץ' ויו"ר רע"ם מנסור עבאס, ובתום הפגישה נמסר כי דנו ברוח חיובית בהצטרפותו והסכימו להמשיך במשא ומתן ישיר. לפי אותם דיווחים נדון שיבוצו במקום השני ברשימה, בכפוף להשלמת ההבנות. בתוך רע"ם נשמעו התנגדויות וסייגים לשילוב מועמד יהודי ברשימה.

ההיגיון שהוצג מצדו של סגלוביץ' הוא הצגת רע"ם כמפלגה יהודית-ערבית שיכולה להיות שותפה להחלפת הממשלה. בשיח הימין הוצגה המהלך אחרת: ח"כ משה סעדה, לשעבר סגן ראש מח"ש, טען כי מי שישב על מאגרי המידע הסודיים ביותר של המדינה חובר כעת לרע"ם, והציג את הדבר כבעיה ביטחונית ולא רק פוליטית.

ההצטרפות טרם הושלמה והרשימות טרם הוגשו. עם עזיבתו התפנה מקום נוסף ברשימת יש עתיד לכנסת המכהנת.

בית המשפט המחוזי בירושלים ביטל בחלון הגיליון את הרשעתו של פעיל שמאל שהודה בתקיפה ובאיומים כלפי כתב חדשות 14 מוטי קסטל ואחרים.

לפי פרסום ערוץ 14, השופט ציון סהרי קבע כי הנאשם פעל שלא כדין ומתוך אימפולסיביות, אך מצא נסיבות המצדיקות ביטול הרשעה. בנימוקים נמנו השתתפותו בארבעה עשר מפגשי טיפול קוגניטיבי, הבעת חרטה, והחשש כי הרשעה תפגע בעבודתו בארגון העוסק בזכויות אזרח. לצד ביטול ההרשעה הושתו עליו מאה שעות שירות לתועלת הציבור, פיצוי בסך 500 שקלים והתחייבות בסך 2,000 שקלים.

קסטל תקף את ההחלטה ברשתות וטען כי בית המשפט העדיף את סיכויי התעסוקה של התוקף על פני האחריות למעשיו, וציטט איומים שהופנו אליו. ח"כ שמחה רוטמן מתח אף הוא ביקורת על ההקלה.

המקרה שב ועלה בשיח הימין כדוגמה לסטנדרט הכפול הנטען ביחס לאלימות כלפי עיתונאים: הטענה היא שאילו הייתה הזהות הפוליטית של הצדדים הפוכה, הטיפול המשפטי היה שונה. על ההחלטה לא פורסמה הודעה על ערעור.

היועץ התקשורתי יונתן אוריך הודיע בחלון הגיליון כי שיגר מכתב התראה לפני תביעה נגד עיתון "ישראל היום", בגין פרסומים שלטענתו הם כוזבים.

אוריך פרסם את ההודעה ברשתות וציין כי הפנייה נעשתה באמצעות עורכי הדין עמית חדד ונועה מילשטיין. במכתב נטען כי מדובר בפרסום כוזב, חמור וחסר בסיס, ונדרשו התנצלות ותיקון. אוריך הוסיף כי בכוונתו להמשיך בהליך.

אוריך מצוי ממילא בהליכים משפטיים מקבילים בפרשה אחרת, שבה הוגש נגדו כתב אישום. עורך דינו, עמית חדד, מייצג גם את ראש הממשלה, ובעבר עלתה מצד הפרקליטות שאלת הייצוג המקביל.

המקרה חריג בכך שהוא מתנהל בתוך המחנה: "ישראל היום" נמנה עם המקורות המזוהים עם הימין, ואילו אוריך שימש שנים כיועץ תקשורתי בסביבת ראש הממשלה. עימות משפטי בין השניים אינו הדפוס המוכר של תביעות דיבה בשנים האחרונות, שרובן התנהלו בין המחנות.

תגובת העיתון לגופה של ההתראה טרם פורסמה, וכתב תביעה טרם הוגש. מכתב התראה אינו הליך משפטי בפני עצמו אלא שלב מקדים, ובחלק ניכר מהמקרים הוא מסתיים בפרסום תיקון או בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט.

קולומביה הודיעה בחלון הגיליון על הכרתה בריבונות ישראל ברמת הגולן, והפכה למדינה השנייה בעולם, אחרי ארצות הברית, המכירה בה.

ההודעה פורסמה בעקבות ביקורו של שר החוץ גדעון סער בקולומביה לרגל השבעת הנשיא החדש, אבלרדו דה לה אספרייה. בנימוקי ההחלטה צוינו חוסר היציבות המתמשך במזרח התיכון וחשיבותה האסטרטגית של רמת הגולן לביטחון ישראל.

ההכרה אינה עומדת לבדה. לפי ההודעות היא חלק מחבילת צעדים רחבה שעליה סיכמו שתי המדינות, ובה חידוש מלא של היחסים הדיפלומטיים, מינוי שגרירים, העברת שגרירות קולומביה לירושלים, ביטול חובת הוויזות וחזרה להסכם הסחר החופשי. המהלך מסמן היפוך מגמה ביחסים, שהתדרדרו בשנים האחרונות תחת ההנהגה הקודמת בבוגוטה.

שר החוץ סער מסר כי ישראל תפעל לחיזוק הברית בין שתי המדינות. המועדים ליישום הצעדים המעשיים, ובראשם העברת השגרירות, טרם פורסמו.

פעיל ההסברה יוסף חדאד הותקף פיזית בארצות הברית במהלך אירוע צילומים לפודקאסט, ובתום העימות הגיש תלונה במשטרה נגד תוקפו.

לפי גרסתו, הוא הגיע להשתתף בעימות מצולם מול קבוצת דוברים אנטי-ישראלים שהתחלפו זה אחר זה. אחד המשתתפים, שאותו תיאר כניאו-נאצי מובהק, החל לקלל כבר באולפן ולהסלים את הדיון. לאחר סיום הצילומים, בחניון, הצליח התוקף להתנפל עליו מאחור.

חדאד, יוצא גדוד גולני, השיב מלחמה. בתיעוד שהופץ נראה העימות הפיזי, וחדאד כתב כי מול תקיפות אנטי-ישראליות אין שותקים. בהמשך הודיע כי הגיש תלונה רשמית במשטרה המקומית נגד התוקף.

האירוע התפרסם בישראל במקביל להתבטאות שיוחסה לח"כ גדי איזנקוט, שהשווה בין חדאד לבין יו"ר רע"ם מנסור עבאס, ובשיח הימין הוצגה ההשוואה כמתעלמת מהתוכן ומתמקדת בזהות. בשלב זה לא פורסם אם ננקטו צעדים משפטיים נגד התוקף.

אני רוצה לדבר לא על תוכן ההחלטות של השבוע אלא על העיתוי שלהן. שימו לב לדפוס: חוק שיר חג'אג' לא בוטל. הוא הוקפא בצו ארעי, רגע לפני שהסעיף המרכזי שבו היה אמור להתחיל לפעול. מדור ההסתה במשטרה לא נסגר בפסק דין. פעילותו הושבתה בצו, וכבר שלושה חודשים הוא לא עובד. חוק גירוש משפחות מחבלים לא נפסל. הוא פשוט לא מיושם, כי תמיד יש עוד עבודת מטה להשלים.

זה לא צירוף מקרים, וזו גם לא קונספירציה. זו שיטה, והיא יעילה בהרבה מביטול חוק. ביטול חוק דורש הנמקה, הוא חשוף לביקורת ציבורית והוא יוצר תקדים שאפשר להתווכח איתו. צו ארעי לא דורש כלום מזה. הוא ניתן בחתימת שופט אחד, לפני שנשמעו טיעונים לגופו של עניין, ותוקפו נמשך בדיוק כל עוד ההליך נמשך — כלומר, בפועל, לנצח.

וכאן נכנס העיתוי. אנחנו במרחק חודשיים וחצי מבחירות. כל חוק שמוקפא היום, מוקפא עד אחרי ה-27 באוקטובר. כל דיון שנקבע להרכב מלא, ייקבע לכנסת אחרת ולממשלה אחרת. מי שמקפיא היום לא צריך לנצח בשום הכרעה משפטית; מספיק לו להאט. ההאטה היא ההכרעה.

אני יודע מה עונים לזה: צו ארעי הוא כלי לגיטימי, נועד למנוע נזק בלתי הפיך, ובית משפט שלא יכול להקפיא מצב הוא בית משפט חסר שיניים. נכון, וזה בדיוק העניין. הטענה שלי אינה שהכלי פסול. הטענה שלי היא שהוא הפך מכלי חריג למסלול הראשי — ושברגע שכלי חירום מופעל כשגרה, הוא כבר לא כלי משפטי. הוא כלי מדיניות.

וצריך לומר את זה גם על התפר הצר יותר של השבוע. יו"ר ועדת הבחירות הורה על הסרת סרטון של ראש הממשלה מקניון בירושלים. אפשר להתווכח אם החריג בחוק חל שם או לא — זה ויכוח לגיטימי. מה שקשה יותר לבלוע הוא שגם ההחלטה הזאת ניתנה בצו ארעי, גם היא לפני בירור, וגם היא הותירה את הצד שנפגע עם הכרעה בפועל ובלי הכרעה לגופה.

העניין כאן אינו מיהו צודק בכל אחד מהתיקים. אני מוכן להניח לצורך הדיון שבחלקם יש טעם משפטי אמיתי. העניין הוא שהצטברות של החלטות ביניים, בכיוון אחד, בעיתוי אחד, יוצרת תוצאה שאיש לא הכריע בה: שורה שלמה של חוקים שהכנסת אישרה ברוב, שאינם פועלים בפועל, ושלא נפסלו.

במדינה שבה זה מתרחש, השאלה איננה עוד מי מחוקק. השאלה היא מי מחליט מתי חוק מתחיל לעבוד. וזו שאלה שראוי שתיפול על שולחן הבוחר בסתיו הזה, לא על שולחן של אף שופט תורן.

אני רוצה לקרוא שוב, לאט, את מה שעינב צנגאוקר פרסמה השבוע. לא את הכותרות — את התיאור עצמו. הוצע לה שריון בצמרת הרשימה. היא התבקשה לשמור על כך בסוד. היא נדרשה להוריד פרופיל תקשורתי. ובגלל ההתחייבות הזאת היא בחרה שלא להתמודד בפריימריז של המפלגה. אחר כך יו"ר המפלגה ויתר על זכותו לשריונים, והיא נשארה בלי המקום ובלי המסלול החלופי שממנו נמנעה.

יאיר גולן, לזכותו ייאמר, לא התכחש. הוא הביע הערכה, אמר שההחלטה שלו אכזבה אותה, הצטער וקיבל אחריות מלאה. זו תגובה הגונה יותר מהממוצע בפוליטיקה הישראלית. אבל היא לא נוגעת בעיקר.

העיקר הוא שלוש המילים "להוריד פרופיל תקשורתי". שימו לב מה בדיוק נקנה כאן. לא כישורים, לא ניסיון, לא מדיניות. נקנה קול ציבורי — קול שהיה, במשך שנתיים, אחד הקולות החזקים והכואבים ביותר בשיח הישראלי. מי שביקש שהקול הזה ידמם, ידע בדיוק מה ערכו של הקול ומה משמעות השתקתו.

ולכן אני לא מוכן להצטרף למקהלה שמתייחסת לזה כאל סיפור אישי עצוב. זה לא סיפור אישי. זה תיאור של שיטה: לגייס אנשים שהכאב שלהם הוא נכס פוליטי, להתחייב להם, ולהחזיק אותם שקטים כל עוד זה משרת — ואז לוותר על ההתחייבות ברגע שהחשבון האלקטורלי משתנה.

אני מכיר את התשובה הצפויה: זו פוליטיקה, כולם עושים את זה, גם בימין. חלק מזה נכון. הבדל אחד בכל זאת קיים, ושווה לומר אותו בפה מלא: כשמדובר במשפחות שכולות או במשפחות חטופים מהמחנה שלנו, אנחנו זוכים כבר שנתיים להרצאות על כך שאסור להשתמש בכאב שלהן, שהן מגויסות, שהן כלי בידי מישהו. ההרצאות האלה, משום מה, לא הושמעו השבוע.

אני לא מבקש התנצלות בשם אף אחד. אני מבקש עקביות. אם מסגור פוליטי של כאב הוא פסול — הוא פסול תמיד, גם כשהוא נעשה בצד הנכון של המפה. ואם הוא לגיטימי, אז שיפסיקו לחלק ציונים למי שמצוי בו מהעבר השני.

עינב צנגאוקר תבחר לעצמה מה לעשות מכאן. אני מקווה שהיא תבחר לדבר. הקול הזה נקנה פעם אחת בהבטחה שלא כובדה; ראוי שהוא לא יימכר שוב.

בלילה שבין 7 ל-8 באוגוסט 2025, בישיבה שנמשכה עד השעות הקטנות, אישר הקבינט המדיני-ביטחוני את הצעת ראש הממשלה נתניהו להכרעת חמאס ולהשתלטות על העיר עזה. התוכנית כללה פינוי אוכלוסייה אל דרום הרצועה, כיתור העיר ופעולה קרקעית להשתלטות עליה. השרים סמוטריץ' ובן גביר התנגדו לעקרונות שנקבעו לסיום הלחימה ולהמשך הכנסת הסיוע ההומניטרי. בהמשך אישר שר הביטחון כ"ץ את התוכנית המבצעית, ובג"ץ דחה עתירה שהוגשה נגד ההחלטה.