כ״ץ הכריז על מחליף לאלוף בלוט — הרמטכ״ל סירב

התגובה הגיעה מכיוון בלתי צפוי. דובר צה״ל פרסם הודעה רשמית — נדירה בחריפותה כלפי שר מכהן — שלפיה ״דברי שר הביטחון לא תואמו עם הרמטכ״ל״. בהמשך הבהיר הרמטכ״ל רב-אלוף אייל זמיר כי אין בכוונתו להחליף מפקדים בתפקידי מפתח בעת הזו, וכי האלוף בלוט נשאר בתפקידו. בהודעת הצבא צוין כי בלוט מפקד על פיקוד המרכז במציאות מורכבת, במקצועיות ובאומץ.

מלשכת שר הביטחון נמסרה גרסה הפוכה: המינוי אינו יוזמה חד-צדדית אלא נשען על המלצת הרמטכ״ל עצמו מסוף אפריל, שלפיה בר כליפא יפקד על פיקוד המרכז, ואף על בקשתו של זמיר מכ״ץ לראיין את בר כליפא לתפקיד. למחרת הרחיב השר את גרסתו והדגיש כי לא הדיח איש: ״הטענה שהדחתי את בלוט — שקר מוחלט״, ולדבריו הוא רק מסר בפומבי על מינוי שתוכנן ממילא. גם בכתבות שסיכמו את השתלשלות הלילה נכתב כי המינוי המיועד של בר כליפא פורסם כבר חודשים קודם לכן, ולא נולד בריאיון.

מתחת לסערת המינוי מונח סכסוך קונקרטי, והוא שהצית את כל העניין: מעצרו המנהלי של המתיישב טל ינון דרדיק. שר הביטחון ביטל את הצו שהוצא נגדו, ואלוף פיקוד המרכז ערער על הביטול והוציא צווים נוספים. בריאיון עצמו נשאל כ״ץ אם אלוף בצה״ל פועל בניגוד למדיניות שר הביטחון, והשיב בחיוב. מבחינת השר, זו אינה מחלוקת על סמכות מינויים אלא על השאלה מי קובע מדיניות בשטח.

ההתנגשות התגלגלה מיד לזירה הפוליטית. מצד אחד נשמעו קריאות מהימין לפטר את הרמטכ״ל לאלתר, בטענה שדרג צבאי שאינו כפוף לדרג הנבחר הוא בדיוק הכשל שהוביל ל-7 באוקטובר; מן העבר השני הוצג הצעד של כ״ץ כפוליטיזציה של מינויים בכירים רגע לפני בחירות. גורמים בצבא הדגישו כי הרמטכ״ל מתנגד למינויים בסמוך למערכת בחירות — טענה שספגה בעצמה ביקורת נגדית, מפני שזמיר עצמו נכנס לתפקידו בתקופה פוליטית טעונה.

גם זהות המחליף המיועד לא פשוטה. בדיווחים נמסר כי בר כליפא לא התלהב מן ההצעה, ובעימות הציבורי הפך קצין מכהן לקלף במאבק בין השר לרמטכ״ל. הוא עצמו לא התראיין ולא הגיב לסערה.

נכון לסגירת הגיליון לא הוצא צו מינוי, לא נקבע מועד להחלפה, והאלוף בלוט ממשיך לפקד על פיקוד המרכז. שני הצדדים לא חזרו בהם: שר הביטחון עומד על כך שהחלטת המינוי בידיו, והרמטכ״ל עומד על כך שלא ייעשה שינוי כעת. ההכרעה — אם תגיע — תיפול בשבועות שנותרו עד הבחירות, בזמן שבו כל מהלך במערכת הביטחון נמדד גם בסרגל פוליטי.

הותר לפרסום השבוע כי רס״ן (מיל׳) הראל בירנשטוק, בן 34 מנוקדים שבגוש עציון, ורס״ם (מיל׳) תמיר וקנין, בן 33 מאילת, נפלו בקרב בדרום לבנון. השניים נהרגו בפיצוץ מטען בכפר מג׳דל זון, ובאותה תקרית נפצעו ארבעה לוחמי מילואים נוספים, שניים מהם באורח קשה.

בירנשטוק שימש מפקד פלוגה בגדוד 2855 של חטיבה 55. המועצה האזורית גוש עציון הודיעה על נפילתו והגדירה אותו בן ליישוב נוקדים ונכד למשפחה ותיקה מאפרת ומנווה דניאל. הוא הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים, ובהלווייתו השתתפו כאלף בני אדם.

שני הנופלים היו לוחמי מילואים — לא סדירים — ששבו לשירות בגזרה הצפונית בשנה הרביעית ללחימה. הנפילה, כמעט שנה אחרי שהופסקה הלחימה הרחבה בלבנון, המחישה שהגזרה לא נסגרה: פעילות המטענים בשטח נמשכת, וכוחות מילואים ממשיכים לפעול בכפרי הספר בדרום לבנון.

האירוע החזיר לכותרות את שאלת משך הפעילות בלבנון ואת נטל המילואים המתמשך. בשלב זה לא פורסם תחקיר מסכם של האירוע, ובצה״ל נמסר כי נסיבות הפיצוץ נבדקות.

צה״ל פרסם השבוע את תחקיר הפיגוע סמוך לכפר תל שבשומרון, שבו נהרגו רס״ן יובל עזרא וסרן (מיל׳) בניהו מלט, חבר כיתת הכוננות של חוות גלעד. בפיגוע נפצעו נוספים, והאירוע היה אחד משורת פיגועים שאירעו ביהודה ושומרון בתוך יממה.

על פי התחקיר, הטיול שקדם לאירוע לא תואם מראש ולא אושר. המטיילים נכנסו לשטחי A ו-B ולתחומי הכפר במסלול שלא היה מוכר לצבא ולגורמי הביטחון המקומיים. חילופי האש נמשכו פחות משתי דקות, ובמהלכם חוסלו ארבעה מחבלים. רס״ן עזרא נהרג מירי מחבל בקרב פנים אל פנים, ולפי התחקיר הספיק לירות ולפגוע במי שירה בו.

הממצא החמור נוגע לפינוי. סרן מלט נותר פצוע בשטח פרק זמן ממושך וקיבל טיפול מחובש אזרחי בלבד, בלי נוכחות כוחות צבאיים. צה״ל הגדיר זאת ככשל שאינו עולה בקנה אחד עם ערכיו ועם החובה המקצועית שלפיה ביטחון האזרח קודם. עוד נקבע כי הכוח שהגיע לאירוע היה בנחיתות מספרית, וכי נפלו כשלים בתפקוד הלוחמים ובשרשרת הפינוי הרפואי.

התחקיר אף לא שלל את האפשרות שמלט נפגע מירי כוחותינו, ובצה״ל ציינו כי לא ניתן לקבוע בוודאות מאיזה ירי נהרג. הרמטכ״ל הורה על הפקת לקחים ויישום מיידי בכל הנוגע להיערכות כוחות ולפינוי פצועים.

צה״ל הודיע השבוע כי בתקיפה במרחב דיר אל-בלח שברצועת עזה חוסל המחבל מחמוד פטאיר, מפקד נוח׳בה בחטיבת מחנות המרכז של ארגון הטרור הג׳יהאד האסלאמי הפלסטיני. לפי הודעת הצבא, פטאיר פשט לשטח מדינת ישראל ב-7 באוקטובר ולקח חלק בטבח.

מעבר להשתתפותו בפשיטה, פטאיר היה מעורב ישירות בהחזקתו בשבי של החטוף רום ברסלבסקי, ותועד כנוכח בטקסי מסירת חטופים שערכו ארגוני הטרור. הטקסים הללו, שבהם הוצעדו חטופים מול מצלמות לפני מסירתם, היו אחד הדימויים הקשים של שלבי העסקה.

ברסלבסקי עצמו, ששוחרר מהשבי, הגיב לחיסול בהודעה בערבית שפורסמה בערוצי הרשת ובה איים על מחזיקיו לשעבר. תגובתו הופצה בהרחבה ברשתות בישראל.

החיסול מצטרף לשורת פעולות ממוקדות נגד מפקדי נוח׳בה שהשתתפו בטבח ואשר שרדו את שלבי הלחימה. מבחינת המערכת הביטחונית, מדובר במסלול נפרד מהמשא ומתן המדיני: מפקדי הטבח מסומנים לחיסול ללא קשר להסדרים שנחתמו ברצועה.

בית המשפט העליון בשבתו כבג״ץ הוציא השבוע צו ארעי המעכב את ביצוען של ההעברות התקציביות שאושרו בוועדת הכספים של הכנסת. הצו חל על רוב ההעברות, ומהן הוחרגה העברה שעניינה הוצאות חירום אזרחיות. בהחלטה נכתב כי הצו ניתן לנוכח פגמים פרוצדורליים שנפלו לכאורה בקיום הדיון בוועדה.

הדיון בוועדת הכספים התאפשר לאחר שיו״ר הכנסת אמיר אוחנה הפעיל סעיף המאפשר כינוס גם בפגרה. בעתירה שהוגשה נגד ההליך נטען כי אופן אישור ההעברות לא עמד בכללים, וביניהן העברות שיועדו למוסדות חינוך של הציבור החרדי ולמשרדה של השרה אורית סטרוק.

יו״ר ועדת הכספים ח״כ חנוך מילביצקי הגיב בחריפות ואמר כי ״את בג״ץ צריך לסגור, אין לו תקנה״, והוסיף כי לדעתו הפתרון הוא הקמת בית משפט לחוקה. בקואליציה תיארו את ההחלטה כהשתוללות שיפוטית, וטענו כי בית המשפט נכנס אל תוך סדרי עבודתה הפנימיים של הכנסת.

ההקפאה הצטרפה לשורת צווים שהוציא בג״ץ בשבועות האחרונים בעניינים שבמחלוקת בין הרשויות, והפכה בתוך יממה לטיעון מרכזי בשיח הבחירות בימין: הטענה שמדיניות שנקבעה בקלפי מתבטלת בהחלטה שיפוטית.

שר התקשורת שלמה קרעי ועשרות חברי כנסת הגישו ליו״ר הכנסת אמיר אוחנה דרישה רשמית לכנס את מליאת הכנסת בפגרת הקיץ, כדי לקבל החלטה שלפיה חוקי הכנסת אינם ניתנים לפסילה או להקפאה בידי בית המשפט העליון. הדרישה הוגשה מכוח סעיף בתקנון הכנסת המאפשר ל-25 חברי כנסת לחייב כינוס גם בפגרה.

המהלך בא בעקבות צו ארעי שהוציא בג״ץ נגד חוק השידורים שקידם קרעי, לאחר שהחוק כבר עבר בקריאה שנייה ושלישית במליאה. לפי נוסח ההצעה, הכנסת תקבע כי הקפאת חוק שנחקק כדין מהווה פגיעה חמורה בריבונות הכנסת, כי מקור הריבונות הוא העם, וכי ביקורת שיפוטית אינה מקנה לבתי המשפט סמכות להקפיא חוקים.

על הדרישה חתומים, בין היתר, שר המשפטים יריב לוין והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, לצד חברי כנסת נוספים מהקואליציה. יוזמי הצעד מדגישים כי מדובר בהחלטה הצהרתית של בית המחוקקים ולא בהוראת אי-ציות.

מדובר בשלב נוסף בעימות המתמשך בין הממשלה לבית המשפט העליון סביב חוק השידורים ומינוי מועצת הרשות השנייה — עימות שכבר הוליד בעבר החלטת ממשלה שלא להכיר בפעולות שנעשו מכוח פסיקה שנויה במחלוקת. נכון לסגירת הגיליון טרם נקבע מועד לכינוס המליאה.

הרכב בג״ץ דן השבוע בעתירות שהוגשו נגד החוקים שאוסרים על פעילות סוכנות אונר״א בישראל, והמליץ לעותרים למשוך את עתירותיהם. במהלך הדיון אמרו השופטים כי הכנסת רשאית לשלול את פעילות הארגון בשטח המדינה, וכי לא הובאו בפניהם ראיות לפגיעה בזכויות. השופטים אף קבעו כי אין צורך לשמוע את עמדת המדינה בשלב זה.

החוק, שיזם יו״ר ועדת החוץ והביטחון ח״כ בועז ביסמוט, אושר בכנסת ברוב של 92 חברי כנסת. הוא קובע כי אונר״א לא תוכל לפעול בשטחה של מדינת ישראל, ואוסר על רשויות המדינה לקיים קשר עם הסוכנות ונציגיה. העתירות הוגשו על ידי ארגונים, בהם עדאלה, ועל ידי עותרים שאינם אזרחי ישראל.

לדיון הגיעו חברי קואליציה ובהם השר איתמר בן גביר וח״כ טלי גוטליב, וכן ביסמוט עצמו, שתקף את עצם קיום הדיון ושאל מאין נלקחה הסמכות לדון בחוק שעבר ברוב כה רחב. לצד הפוליטיקאים נכחו באולם בני משפחות שכולות, בהם קובי סמרנו, אביו של יונתן סמרנו הי״ד, שנחטף ונרצח בידי מחבל שהיה עובד אונר״א.

המלצת ההרכב נחשבה להישג לקואליציה: זו אחת הפעמים הבודדות בחודשים האחרונים שבהן בית המשפט העליון דחה מכל וכל עתירה נגד חקיקה שנויה במחלוקת בלי לחייב את המדינה להשיב.

העצור המנהלי טל ינון דרדיק, מתיישב ואב לארבעה, הובא השבוע לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים. דרדיק נעצר בחשד להפרת צו שהוציא נגדו אלוף פיקוד המרכז, ובמהלך מעצרו פתח בשביתת רעב ובהמשך גם בשביתת צמא.

לפי טענת הסנגוריה, הצו חייב אותו לשהות בבית חמותו — אלמנה מבוגרת וחירשת שלא ידעה על ההסדר — ולכן הוא, בלשונם, ״בלתי חוקי, בלתי ראוי ובלתי אפשרי ליישום״. בית משפט השלום בירושלים שחרר אותו בשלב מוקדם למעצר בית, אך בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשטרה והורה להשאירו במעצר. ההליכים נמשכים כחודש.

הפרשה קשורה ישירות לעימות בין שר הביטחון לאלוף פיקוד המרכז: שר הביטחון ביטל צו שהוצא נגד דרדיק, ואלוף הפיקוד ערער על הביטול והוציא צווי עיכוב נוספים. בריאיון בשידור אישר שר הביטחון כי אלוף בצה״ל פועל בניגוד למדיניותו.

בריאיון ראשון שנתן מבית המשפט אמר דרדיק כי הוא אדם שומר חוק, כי הטענות נגדו אינן נכונות וכי מטרתו לשוב לביתו. ח״כים מהימין הגיעו לדיון, ותמונת בנו התינוק — שנולד עשרה ימים לפני המעצר — הופצה ברשת. הכלי המשפטי שבמוקד הפרשה, המעצר המנהלי, נתון ממילא לוויכוח ציבורי מתמשך משום שהוא מאפשר החזקה ממושכת בלי כתב אישום.

ח״כ שרן השכל זומנה השבוע למסור עדות ביחידת להב 433, במסגרת החקירה בפרשת בחירת מבקר המדינה. החקירה נפתחה בהוראת היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה, לבדיקת החשד שהוגש לבג״ץ תצהיר כוזב בנוגע לתיעוד ההצבעה החשאית על זהות המבקר.

על פי הדיווחים, בעדותה מסרה השכל כי הבקשה לתעד את ההצבעה הגיעה מכיוון סיעת ״תקווה חדשה״, ולא מהליכוד. מנגד, השר זאב אלקין אמר בריאיון כי איש לא פנה אליו בדרישה לתעד, ולדבריו הועברה הנחיה מפורשת שלא לצלם את ההצבעה. השכל עצמה הצהירה בריאיון כי היא עומדת מאחורי התצהיר שהגישה.

התיעוד של הצבעה חשאית בכנסת עומד במרכז הפרשה, משום שהוא נועד לכאורה לוודא שחברי כנסת אכן הצביעו כפי שהתחייבו. השאלה המשפטית שנבחנת היא אם התיאור שנמסר לבית המשפט תאם את מה שהתרחש בפועל.

בימין הועלתה ביקורת על עצם פתיחת החקירה ועל אופן ניהולה, בטענה שהיא ממוקדת בחברי כנסת מהקואליציה ומדלגת על הגורמים שהנחו את ההליך. נכון לסגירת הגיליון לא הוגשו כתבי אישום בפרשה, והבדיקה נמשכת.

שגריר ישראל באו״ם ובארצות הברית לשעבר, גלעד ארדן, הכריז ביום חמישי על הקמת מפלגת ימין חדשה בראשותו. לצידו במסיבת העיתונאים עמד יו״ר הכנסת לשעבר ויו״ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר יולי אדלשטיין, שיוצב במקום השני ברשימה. ההכרזה נמסרה יום לאחר שפורסם כי ארדן צפוי למסור הצהרה מיוחדת לתקשורת.

בדבריו התייחס ארדן לעזיבתו את הליכוד ואמר כי הוא נפרד מהבית הפוליטי שבו גדל למעלה משלושים שנה, אך הוסיף כי אינו יכול עוד לקרוא לו בית, מפני שלדעתו נבחרי הליכוד אינם מייצגים את בוחריו. הוא הצהיר כי לא ישב ״בשום ממשלה צרה״.

לדברי ארדן, המפלגה תפנה לשני קהלים: אנשי ימין שהצביעו לקואליציה ואינם רוצים השתמטות, ואנשי ימין באופוזיציה שאינם רוצים ממשלת שמאל. אדלשטיין, שעזב את הליכוד קודם לכן על רקע המחלוקת בחוק הגיוס, הציב אף הוא את סוגיית הגיוס במרכז.

המהלך הוא חלק מגל התפרקויות והתארגנויות מחדש בצד הימני של המפה לקראת הבחירות שייערכו ב-27 באוקטובר. בימין הוזהר כי ריבוי רשימות קטנות מסכן את הגוש כולו בקולות שיאבדו מתחת לאחוז החסימה — טענה שהושמעה השבוע גם ביחס למפלגות ימין נוספות.

ח״כ דן אילוז הודיע השבוע כי הוא עוזב את הליכוד ומצטרף למפלגת ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן. אילוז, שהיה מהמתנגדים הבולטים למתווה חוק הגיוס שקידמה הקואליציה, הודח בעקבות עמדותיו מוועדות הכנסת ונמנע ממנו להגיש הצעות חוק.

בהודעתו נימק אילוז את המעבר בטענה שמפלגתו הקודמת הפכה לקבלן ביצוע של מדיניות המפלגות החרדיות. עם הצטרפותו הצהיר תמיכה בליברמן לראשות הממשלה וקרא לחברי ליכוד נוספים להצטרף אליו. ליברמן בירך על ההצטרפות ותיאר אותה כחיזוק משמעותי למחנה הציוני והליברלי.

בפיד ימין ובקרב פרשנים מהימין הוצג המעבר אחרת לגמרי: כהוכחה לכך שהמהלך היה מתוכנן מראש, וכי מדובר במי שנבחר בקולות בוחרי הליכוד ועובר עם המנדט למפלגה יריבה. הקולות הללו הצטרפו לביקורת ותיקה על תופעת המעבר בין רשימות באמצע כהונה.

אילוז הוא האחרון בשורת עוזבים מקרב מתנגדי חוק הגיוס בליכוד, אחרי יואב גלנט ויולי אדלשטיין. בתוך שבוע אחד עברו שני חברי כנסת לשעבר מהליכוד לשתי מסגרות שונות — אילוז לישראל ביתנו, ואדלשטיין למפלגתו החדשה של גלעד ארדן.

סגן השר לביטחון הפנים לשעבר יואב סגלוביץ׳, ממפלגת יש עתיד, נמצא במגעים מתקדמים להצטרף לרשימת רע״ם בראשות מנסור עבאס. לפי הדיווחים, הכוונה היא לשבצו במקום השני ברשימה, בכפוף להשלמת ההבנות בין הצדדים.

המהלך טרם נחתם סופית. בתוך רע״ם נשמעות הסתייגויות משילוב מועמד יהודי ברשימה, וההכרעה מצויה בידי עבאס. עבאס עצמו התייחס למגעים ואמר כי בשלב זה המפלגה מתרכזת בהליכים הפנימיים שלה, וכי בריתות יידונו בהמשך. גם ביש עתיד נשמעו קולות שתיארו את המהלך כטעות.

בימין הפכה הידיעה לאחד הנושאים המדוברים בחלון. הטענה המרכזית שהושמעה היא שראש אגף החקירות לשעבר במשטרה, שכיהן כסגן שר, מצטרף לרשימה שראשה מזוהה עם התנועה האסלאמית — ושהמשמעות המעשית היא שהגוש שמנגד נשען על שותפה ערבית בכירה, ולא רק על תמיכה חיצונית.

המגעים ממחישים את השינוי שעובר על רע״ם לקראת הבחירות: המפלגה מנסה להציג מהלך של השתלבות ולא של הסתפחות, ומצדה השנייה של המפה הפך המהלך מיד לחומר גלם למערכה על גודל הגוש.

הפריימריז של הליכוד לרשימת המפלגה לכנסת ה-26 ייערכו ביום שני, 17 באוגוסט. זכות ההצבעה ניתנה לחברי ליכוד בעלי ותק של 16 חודשים לפחות, וזכות ההתמודדות רק לחברים בעלי ותק של שלוש שנים לפחות. ועידת המפלגה אישרה ברוב גדול להעניק לראש הממשלה בנימין נתניהו שמונה שריונים ברשימה.

במוקד הדיון הפנימי בשבוע האחרון עמד סגן השר אלמוג כהן. כהן, שהגיע לליכוד לאחר פרישה ממפלגתו הקודמת, טרם נכלל ברשימת המשוריינים, ובפיד ימין ובקרב פעילי ימין נשמעו קריאות חוזרות ונשנות לשבצו. בכיר בליכוד אמר בעבר כי כהן יהיה חלק מרשימת המפלגה לכנסת הבאה, אך שריון בפועל לא הוכרז.

הטענה שהושמעה לטובתו היא שהוא שילם מחיר פוליטי כבד כשנשאר לצד הקואליציה ברגע קריטי, ונותר בשלב זה בלי בית מפלגתי מובטח. מנגד, שמונת השריונים מבוקשים על ידי מועמדים רבים, ובהם דמויות שנתניהו מבקש לצרף לרשימה מבחוץ.

במקביל נפתחה ההיערכות הפנימית לפריימריז: מועמדים חדשים הגישו מועמדות למשבצות ייעודיות, ובמפלגה מתנהלים גם הליכים משפטיים פנימיים סביב שיבוצים וסמכויות. תוצאות ההצבעה יקבעו את פני הרשימה שאיתה ייצא הליכוד לבחירות באוקטובר.

פעילי תנועת ״עומדים ביחד״ הגיעו ביום רביעי בבוקר למטה מפלגת הציונות הדתית בשוהם, כשידיהם צבועות בצבע אדום המדמה דם. המפגינים התיישבו בכניסה למטה, חסמו את היציאה וקיימו מחאה בתוך המבנה, ובה חולצות מוכתמות בצבע אדום ושלטים.

מהמפלגה נמסר כי עובדיה נותרו נצורים בתוך המשרדים והונחו שלא לצאת עד להגעת כוחות משטרה. בערוץ 14 פורסמה עדות של עובדת שהגיעה מיישובי העוטף ותוארה כמי שנלחצה קשות במהלך האירוע. לאחר שהמשטרה הגיעה למקום עזבו הפעילים את המבנה.

הפעילים הצהירו כי המחאה נערכה נגד העברת תקציבים ליישובים ביהודה ושומרון, וטענו כי מדובר בפעולה במסגרת התנגדות למה שהם מכנים טרור מתנחלים. מהמפלגה נמסר בתגובה כי מדובר בתוצאה ישירה של הסתה, ונדרשה חקירת משטרה והבטחת ביטחונם של העובדים.

האירוע התרחש כשלושה חודשים לפני הבחירות, ובימין נטען כי פריצה למטה מפלגה בזמן מערכת בחירות היא סוג של אלימות פוליטית שאינה מקבלת יחס דומה כשהיא מופנית לצד הזה של המפה. המשטרה לא מסרה על מעצרים במקום.

ערוץ 14 הגיש עתירה דחופה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובה ביקש צו זמני שיחייב את מפלגת הדמוקרטים לאפשר לצוותי הערוץ לסקר את אירועי המפלגה. לטענת הערוץ, המפלגה הזמינה את כלל ערוצי הטלוויזיה וכלי התקשורת הארציים והבינלאומיים לסקר את אירוע הכרזת תוצאות הפריימריז ואף אפשרה להם להציב עמדות שידור במקום — אך החריגה את ערוץ 14 בלבד.

בעתירה נטען כי מדובר באפליה פסולה הפוגעת בחופש העיתונות, בחופש הביטוי ובזכותם של צופי הערוץ לקבל מידע ישיר מאירוע פוליטי. הבסיס המשפטי שעליו נשען הערוץ הוא פסק דין משנת 2022, שניתן בעתירה קודמת בעניין דומה, ולפיו מפלגה פוליטית היא גוף דו-מהותי הכפוף לעקרונות שוויון והגינות ואינה רשאית להפלות כלי תקשורת בגישה לאירועים בעלי אופי ציבורי.

בית המשפט המחוזי בתל אביב הפנה בהחלטתו לרוח אותה פסיקה, שעסקה בסירובה של מפלגה אחרת לאפשר לערוץ לסקר את אירועיה. גם מועצת העיתונות נדרשה לפרשה.

מדובר בעימות חוזר: זו אינה הפעם הראשונה שבה נדרש הערוץ לפנות לערכאות כדי לקבל גישה לאירוע פוליטי, והמקרה הנוכחי מתרחש בעיצומה של מערכת בחירות, שבה גישה לאירועי מפלגה היא חלק ממערך הסיקור השוטף.

במסגרת תביעת דיבה שמנהל פעיל ההתיישבות אלישע ירד נגד העיתונאי בן כספית נחשפו השבוע התכתבויות בין כספית לבין דוברות שירות הביטחון הכללי. המסמכים הוגשו על ידי כספית עצמו כחלק מכתב ההגנה שלו, וכללו צילומי מסך של ההתכתבות.

על פי ארגון חוננו, המייצג את ירד, בהתכתבות נמסרו לעיתונאי נתונים על מספר מעצריו של ירד ועל מועד מעצרו האחרון, לצד הבהרה שמדובר בהרחקה מנהלית ולא במעצר מנהלי. כשביקש כספית לוודא שמדובר באלישע ירד, השיבה הדוברות בחיוב והוסיפה פרטים על צווי הרחקה מנהליים. המידע שימש לפי הטענה בסיס לפרסומים על מינויו של ירד לדובר של ח״כ לימור סון הר-מלך.

טענת חוננו היא שאם המידע אכן נלקח מהמרשם הפלילי, הרי שהוא מוגן בחוק המידע הפלילי, ועיתונאים אינם נמנים עם הגורמים המורשים לקבלו. מכאן, לטענתם, נובעת שאלה משפטית של ממש לגבי עצם ההעברה.

ח״כ סון הר-מלך פנתה בעקבות החשיפה לראש השב״כ ודרשה לפתוח בחקירה ולהדיח את האחראים למסירת המידע החסוי. בשלב זה לא נמסרה מהשירות תגובה פומבית מפורטת, ותביעת הדיבה עצמה — שבה נדחה בעבר חלקה הגדול — עדיין מתנהלת.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע בתחילת השבוע כי ביטל מתקפה צבאית שתוכננה נגד איראן. לדבריו, ההחלטה התקבלה לאחר שהושגו קווי מתאר להסכם שיכלול פתיחה מיידית ומלאה של מצר הורמוז וסיום האיום הגרעיני האיראני, ולאחר פניות מצד מדינות באזור.

על פי דיווחים, מי שפעל מאחורי הקלעים לבלימת המתקפה היה יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, שהביע חשש כי פגיעה אמריקנית במתקני האנרגיה האיראניים תגרור מתקפות תגמול על תשתיות הנפט והגז בסעודיה ובמדינות המפרץ. טראמפ הבהיר כי ביטול המתקפה מותנה בהגעה מהירה להסכם, וכי המשא ומתן יתחדש מיד.

מטהראן הגיעה הכחשה: גורמים איראניים מסרו כי אין שום הסכם על פתיחת מצר הורמוז. הפער בין ההצהרות הותיר את מעמדה של ״מסגרת העסקה״ מעורפל, בעוד שהמצר עצמו — שדרכו עוברת תנועת נפט משמעותית — נותר במוקד ההסלמה.

בשיח הימין בישראל התקבלה הידיעה בספקנות. הטענה שהושמעה היא שמדובר בדפוס חוזר שבו לחץ צבאי מתחלף ברגע האחרון במשא ומתן, ושכל עוד לא נעצרת התוכנית הגרעינית בפועל, דחיית התקיפה היא רווח זמן לצד השני. במקביל נמתחה ביקורת על כך שהציבור בישראל אינו מקבל מידע מסודר על מצב הכוננות.

משבר הגירה חריף פרץ במובלעת הספרדית סאוטה שבצפון אפריקה, כאשר בתוך פחות מיממה חצו את הגבול ממרוקו כ-50 אלף בני אדם. חלקם הגיעו בשחייה מסביב לשוברי הגלים, אחרים עקפו את מעברי הגבול, והעיר הקטנה קרסה תחת העומס.

ממשלת ספרד הגיבה בפריסת כוחות צבא, בסגירת מעברי הגבול היבשתיים ובהכרזה על מצב חירום. לאחר תיאום אינטנסיבי בין מדריד לרבאט הוחזרו כ-48 אלף מהמהגרים למרוקו בתוך כיומיים, תחת פיקוח ביטחוני הדוק שנועד למנוע התנגשויות.

האירוע הצית סערה פוליטית בספרד ובאירופה כולה. מפלגות האופוזיציה, ובראשן המפלגה העממית ו״ווקס״, הטילו את מלוא האחריות על מדיניות ההגירה של הממשלה, וראשי הימין הגדירו את האירוע כפלישה. ראש הממשלה פדרו סאנצ׳ס, מצדו, מתח ביקורת על מדינות אירופה שלטענתו הפקירו את ספרד.

בשיח הימין בישראל הפך האירוע מיד למשל: הטענה שהושמעה היא שגבול אינו המלצה, ושמה שמתואר באירופה כגל הגירה הוא בפועל מבחן ריבונות. התמונות מסאוטה שימשו בהשוואה למדיניות הישראלית כלפי מסתננים.

יש ויכוח שמתחזה לוויכוח על נימוסים, והוא בעצם ויכוח על ריבונות. כשהודיע שר הביטחון בשידור חי שהאלוף דדו בר כליפא ימונה לפקד על פיקוד המרכז, כל הדיון הציבורי התגלגל בתוך שעה לשאלה אם זה היה מנומס, אם זה תואם, אם זה נעשה בערוץ הנכון. אלה שאלות אמיתיות. אבל הן לא השאלה.

השאלה היא פשוטה בהרבה: מי מכריע. במדינה שבה הדרג הנבחר עומד למשפט הבוחר אחת לכמה שנים, והדרג הצבאי אינו עומד למשפט הבוחר לעולם, התשובה אמורה להיות ידועה מראש. שר הביטחון ממונה על צה״ל. הרמטכ״ל כפוף לו. זו לא דעה, זה מבנה.

ומכאן מגיעה התמונה שקשה להתעלם ממנה. שר הביטחון הודיע על מינוי. דובר צה״ל — לא מפקד, לא קצין בכיר בהודעה אישית, אלא מנגנון הדוברות של הצבא — יצא בהודעה שמסמנת את השר כמי שפעל בלי תיאום. אפשר לחלוק על עיתוי ההודעה של השר; קשה יותר להסביר מדוע התשובה לדרג המדיני נמסרה דרך מערכת יחסי הציבור של הצבא, בשידור, מול הציבור.

וברקע יושב הסיפור האמיתי, זה שהתחיל את כל העסק: צו מנהלי נגד אזרח. שר הביטחון ביטל צו, אלוף הפיקוד ערער והוציא צווים אחרים. אפשר לחשוב שהצו מוצדק ואפשר לחשוב שהוא לא. אבל אם שר מבטל ופקוד מוצא דרך לעקוף — אז מי מחליט מהי מדיניות המעצרים המנהליים ביהודה ושומרון? התשובה, בפועל, אינה נמצאת בדפי החוק.

מי שחי כאן בשלוש השנים האחרונות מכיר את הטיעון הנגדי, ויש בו משהו: אסור לפוליטיזציה להיכנס למינויים בכירים, ובוודאי לא רגע לפני בחירות. נכון. אבל הטיעון הזה עובד לשני הכיוונים. אם מינוי לפני בחירות הוא פסול, גם סירוב למינוי לפני בחירות הוא מהלך פוליטי. אין דבר כזה עמדה ניטרלית כשהשעון של הקלפי מתקתק.

הלקח הכואב מ-7 באוקטובר לא היה שהדרג המדיני התערב יותר מדי בצבא. הוא היה הפוך: מערכת שלמה החזיקה בהערכה משלה, לא נבדקה, ולא נעצרה בזמן על ידי מי שאמור היה לעצור אותה. מי שמבקש היום להגן על עצמאות הדרג הצבאי מהדרג הנבחר מבקש, בלי לומר זאת, לשמר בדיוק את המבנה שכשל.

וזה לא ייגמר במינוי אחד. בחודשים הקרובים תוכרענה שאלות גדולות בהרבה — במעצרים מנהליים, בפעילות בשומרון, במדיניות בלבנון. אם ההכרעה בהן תיפול לפי מי שמחזיק בגישה למיקרופון, ולא לפי מי שנבחר, זה כבר לא ויכוח על נימוסים.

השבוע קרו שני דברים שנראים כמו שני סיפורים ובעצם הם אחד. בג״ץ המליץ לעותרים למשוך את עתירותיהם נגד חוק אונר״א, ובאותו שבוע ממש הקפיא בג״ץ את ההעברות התקציביות שאישרה ועדת הכספים. בפעם אחת אמר בית המשפט לכנסת: זו סמכותך. בפעם השנייה אמר: לא כך.

התומכים בהחלטות יאמרו שאין כאן סתירה — כל תיק נבחן לגופו, ובאחד נמצאו פגמים פרוצדורליים ובשני לא. זו תשובה נכונה מבחינה משפטית. אבל היא לא נותנת מענה לתחושה שנוצרת אצל אזרח שמסתכל על השבוע מבחוץ: שקו הגבול בין ״מותר לכנסת״ ל״אסור לכנסת״ אינו קבוע מראש, אלא נקבע בכל פעם מחדש.

חוק אונר״א עבר ברוב של 92 חברי כנסת. תשעים ושניים. זה לא רוב קואליציוני צר; זו הסכמה רוחבית שכמעט אינה קיימת בפוליטיקה הישראלית. ובכל זאת נקבע דיון בעתירות נגדו, והוגשו טענות בשמם של עותרים שאינם אזרחי המדינה. ההרכב אמנם דחה את העתירות — אבל עצם הדיון הוא האמירה. הוא מלמד שגם רוב כזה אינו מחסן חוק מפני בחינה מחודשת.

מכאן נולדת הדרישה לכינוס הכנסת בפגרה, בהובלת שר התקשורת ובחתימת עשרות חברי כנסת: החלטה הצהרתית שלפיה חוקי הכנסת אינם ניתנים להקפאה. אפשר לומר שזה מהלך סמלי בלבד — ובאמת אין בו כוח מחייב. אבל מהלך סמלי נולד בדרך כלל מתוך תחושה שהכלים הרגילים אזלו.

הבעיה עם ההסלמה הזאת היא שאין לה נקודת עצירה טבעית. כשרשות אחת מוציאה צו, השנייה מכריזה על ריבונות, והראשונה מזהירה מפני אחריות אישית — כל צעד מזמין את הבא אחריו, וכל אחד מהם נראה למי שעושה אותו כתגובה מוצדקת בלבד. במצב כזה אף אחד לא חושב שהוא זה שמסלים.

יש דרך אחת לצאת מזה, והיא לא נמצאת באולם בית המשפט ולא במליאה. היא נמצאת בכך שייקבע במפורש, בחוק, מה כפוף לביקורת שיפוטית ומה לא. כל עוד זה לא נכתב, כל הכרעה תיראה למפסיד כשרירותית — ובצדק חלקי. חוקה או פרק חוקתי מוסכם היו הופכים את הוויכוח הזה מוויכוח על כוח לוויכוח על תוכן.

עד אז נמשיך לראות את מה שראינו השבוע: אותה ערכאה, באותם ימים, מרחיבה יד לכנסת בתיק אחד ומצמצמת אותה בתיק אחר — ואת שני הצדדים מסבירים לנו שזה בדיוק מה שהם אמרו מלכתחילה.

בימים הראשונים של אוגוסט 2025 פרסמו ארגוני הטרור ברצועה סרטונים קשים של החטופים רום ברסלבסקי ואביתר דוד, שנראו בהם מורעבים ובמצב גופני ירוד. אביו של ברסלבסקי תיאר אז את בנו כמי שרעב ללחם, צמא למים ושבור בגופו ובנפשו, ובכיכר החטופים התקיימה עצרת המונית בעקבות הפרסומים. השבוע, שנה לאחר מכן, הודיע צה״ל על חיסולו של מפקד נוח׳בה שהיה מעורב בהחזקתו של ברסלבסקי בשבי.