יישוב שלם פונה ועשרות משפחות איבדו את בתיהן בשריפה שפרצה בשבת; משטרת מחוז ש"י הכירה באירוע כפעולת איבה — בעוד גורמי צבא ייחסו אותו לבדל סיגריה. שני חשודים נעצרו ושוחררו.
איש התקשורת חיים יבין, שכונה "מר טלוויזיה" והגיש את מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הראשון במשך עשרות שנים, נפטר ב-22 ביולי בגיל 93. יבין, חתן פרס ישראל לתקשורת לשנת 1997, היה מהדמויות המזוהות ביותר עם השידור הציבורי הישן.
השופט רון סולקין מבית המשפט המחוזי מרכז דחה בקשה של המדינה להחמיר את תנאי שחרורו של מתיישב מהשומרון הנאשם בקשר לאירוע בכפר חווארה, ותיאר את מציאות המתיישבים ביהודה ושומרון כ"קשה עד בלתי נסבלת". סולקין כתב כי "אסור לשפוט את המתיישבים בתנאי מעבדה".
בעקבות אישור החוק המאפשר הפרדה מגדרית בכיתות בתארים מתקדמים התפטרו חמישה חברי המועצה להשכלה גבוהה, ובהם ארבעה פרופסורים. בין המתפטרים פרופ' מרסל מחלוף מהטכניון ופרופ' עידית תשובה מהאוניברסיטה העברית, שכתבו כי החוק מהווה "התערבות חסרת תקדים בעצמאותה של המועצה".
בית המשפט גזר תשעה חודשי עבודות שירות, קנס והתחייבות, על השייח' כמאל ח'טיב, לשעבר סגן ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, שהורשע בהסתה לטרור ולאלימות בגין דברים שפרסם בתקופת מבצע "שומר החומות". בשיח הימין נמתחה ביקורת על קלות העונש.
משלחת סיוע ישראלית פעלה בוונצואלה לשיקום אחרי רעידת האדמה הקטלנית שפקדה את המדינה, על אף ניתוק היחסים בין המדינות מאז 2009. בפעילות השתתפו נציגי משרד החוץ ופיקוד העורף, שסייעו במאמצי החילוץ והשיקום.
שריפת ענק שפרצה בשבת, 18 ביולי, באזור השומרון התפשטה ברוח אל יישוב חוות גלעד שממערב לשכם, כילתה בתים וגררה את פינויו המלא של היישוב. על פי הדיווחים פונו למעלה ממאה משפחות, ומספר הבתים שנשרפו כליל נע בין כשלושה-עשר ל-כמחצית מבתי היישוב; נשרפו גם מוסך ומחסן עצים. בכיבוי פעלו עשרות צוותי כבאות ושמונה מטוסי כיבוי, ושני כבאים נפצעו.
משטרת מחוז ש"י הכירה באירוע כפעולת איבה. בהודעת המשטרה נכתב כי "נסיבות האירוע מעלות יסוד סביר להניח שהפגיעה נגרמה כתוצאה מפעולת איבה" — הכרה המאפשרת לנפגעים להגיש בקשות לפיצוי כנפגעי פעולות איבה מקרן מס רכוש. מנגד, בבדיקה שנעשתה עלתה גם גרסה לפיה השריפה לא הייתה הצתה אלא נגרמה מבדל סיגריה שהושלך מרכב חולף — פער גרסאות שטרם הוכרע.
יומיים לאחר האירוע נעצרו שני פלסטינים בחשד למעורבות, אך הם שוחררו לאחר מכן בתנאים מגבילים. להמשך הבירור הוקם צוות חקירה מיוחד שכלל חוקרי כבאות והצלה, שוטרי מחוז ש"י וגורמי ביטחון. בדיווחי ערוץ 14 ובאתרי הימין הודגש הפער בין הכרת המשטרה בפעולת איבה לבין ההיסוס בהגדרת האירוע כטרור בהודעות הרשמיות הראשונות.
ראש מועצת שומרון יוסי דגן, שליווה את האירוע מהשטח, מסר כי היישוב יוכר כנפגע פעולת איבה, ובירך את משטרת ישראל, את משמר הגבול ואת חטיבת שומרון על פעולתם. דגן הצהיר כי "לעולם לא נישבר" וכי "חוות גלעד תהיה יותר גדולה", וקרא להכריז על שיקום היישוב כמשימה לאומית.
שר האוצר והממונה על ההתיישבות בצלאל סמוטריץ' השתתף בהערכת מצב בחוות גלעד והנחה את בכירי מס רכוש לשגר שמאים באופן מיידי לתיעוד הנזקים לצורך פיצוי מהיר. סמוטריץ' אמר כי "אנחנו בונים את ההתיישבות כרצועת הביטחון של מדינת ישראל", והדגיש מחויבות לוודא שחוות גלעד תוסיף לגדול ולהתפתח. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שהגיע אף הוא לאזור, הבטיח לדגן כי היישוב יוקם מחדש.
האירוע התרחש ימים אחדים לפני תשעה באב ובסמוך לגל שריפות נוסף בשומרון, מה שהעצים בשיח הימין את התחושה של יישובי האזור כי הם ניצבים בחזית. בכירים בציונות הדתית ובליכוד הגיעו לחוות גלעד בימים שלאחר השריפה, והדיון הציבורי נסב לא רק על גורם האש אלא גם על הפער בין היקף הסיקור התקשורתי שקיבל האירוע לבין הסיקור שלטענת הימין היה מקבל אירוע דומה במקום אחר.
בתוך ימים הקימו המשפחות שנותרו בלא קורת גג נקודת אחיזה חדשה בקרקע סמוכה, ובה הוצבו קרוואנים ראשונים. השלב הבא, לפי גורמים במועצת שומרון, יהיה השלמת חקירת הצוות המיוחד לצד תחילת הליכי הפיצוי והשיקום; טרם נמסר מתי יסתיים הבירור ומה תהיה הקביעה הסופית באשר לגורם השריפה.
מפלגת יאיר גולן קבעה את רשימתה בהצבעה דיגיטלית; נאור נרקיס נותר מחוץ לרשימה הריאלית.
מפלגת "הדמוקרטים" בראשות יאיר גולן ערכה את הפריימריז שלה ביום שני, 20 ביולי, בהצבעה דיגיטלית סלולרית. לפי הנתונים שפורסמו השתתפו כתשעים ושבעה אלף מתפקדים, כ-86% מבעלי זכות ההצבעה, וגולן נותר בראש הרשימה.
בראש הרשימה שנקבעה עומדים אחרי גולן נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן. הפתעת הפריימריז הייתה יאיא פינק, שטיפס למקום החמישי, ואחריו במקום השישי גבי לסקי. במקומות הבאים שובצו עמרי רונן, מיכל רוזין, משה רדמן, סומייה באשיר, נמרוד שפר ומורן זר קצנשטיין.
מי שנדחק החוצה הוא נאור נרקיס, שמוקם במקום העשרים ושניים — הרחק מן החלק הריאלי של הרשימה. בשיח הימין הוצגה הדחיקה של נרקיס כהצבעת מחאה של מתפקדי המפלגה נגד הקו הרדיקלי שהוא ייצג.
יש להבחין בין מפלגת הדמוקרטים לבין מפלגתו הנפרדת של גדי איזנקוט; השניים אינם רצים יחד. הפריימריז של הדמוקרטים הם חלק מהיערכות המפלגות לבחירות הכלליות שנקבעו לסוף אוקטובר.
בית הדין של תנועת הליכוד פסק במוצאי שבת, בפתח החלון, כי לא ניתן לבטל מראש את הפריימריז במפלגה גם בשעת חירום או הסלמה ביטחונית — וזאת בניגוד לעמדה שקידם ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בהחלטה נקבע כי "דרך המלך" היא בחירת המועמדים בידי כלל חברי התנועה, וכי "אין מקום לפתוח מראש ולו פתח קטן לביטול הפריימריז". בית הדין הבהיר כי החלופה הלגיטימית במצב ביטחוני מורכב היא דחיית מועד ההצבעה או קיומה בהצבעה אלקטרונית — ולא ביטול גורף שלה.
במקביל נדחה סעיף שנועד לאפשר לנתניהו להקים "ועדה מסדרת". הפסיקה משמרת את מנגנון הפריימריז בליכוד ומעמידה את המפלגה לקראת מערכת בחירות פנימית לצד ההיערכות לבחירות הכלליות.
ההחלטה ניתנה על רקע הדיון הציבורי בשאלה אם ניתן לדחות בחירות מטעמי ביטחון, ובית הדין הבהיר כי הסמכות לשנות את מועד ההצבעה נתונה למוסדות המפלגה בלבד ואינה עילה לביטולה הגורף. בשיח הימין הוצגה הפסיקה כניצחון של חברי התנועה על ניסיון לצמצם את משקלם בבחירת המועמדים.
יו"ר מפלגתו גדי איזנקוט, רמטכ"ל לשעבר, שב והציג עמדה התומכת בהחזרת פועלים פלסטינים מיהודה ושומרון למשק הישראלי, בטענה כי שיפור מצבם הכלכלי משרת גם את היציבות. מאז השבעה באוקטובר מוטל סגר על המעברים, ועשרות אלפי עובדים מיהודה ושומרון חסומים מכניסה.
סוגיית הגדלת מכסת העובדים נדונה בישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני בתוך החלון. הישיבה, שנמשכה כמה שעות, הסתיימה בלא הצבעה בשל התנגדות שרים. על פי הדיווחים, מרבית מערכת הביטחון תומכת בהרחבת המכסה, בעוד המשטרה וגורמי ימין מתנגדים.
המתנגדים מן הימין מיקדו את הסתייגותם בטיעון ביטחוני: החשש שארגוני טרור ינצלו את המצוקה הכלכלית ואת תנועת הפועלים לצורך איסוף מודיעין ולביצוע פיגועים, כפי שקרה בעבר. פובליציסטים מהימין תקפו את עמדת איזנקוט כשיבה לתפיסת אוסלו, ולפיה פער כלכלי בלבד מפריד בין הצדדים.
יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן פרסם ב-18 ביולי קריאה לציבור הערבי בישראל לממש את זכות ההצבעה בבחירות הקרובות. הקריאה תורגמה לערבית והופצה בערוץ המכוון לקהל הערבי.
בהצהרתו אמר גולן: "חייבים להגיע להצביע בהמונינו. ואם יהיה איזה ראש ממשלה שיגיד שהערבים נוהרים באוטובוסים אל הקלפי, תגידו לו נכון, אנחנו נוהרים אל הקלפי". גולן הבהיר כי אינו קורא להצביע דווקא למפלגתו, אלא לממש את זכות ההצבעה.
האמירה נקראה בשיח הימין כהיפוך אירוני מכוון של דברי נתניהו מיום הבחירות ב-2015, אז הזהיר כי "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפי". פרשנים מהימין ראו בהצהרה סימן להישענות הגוש שמנגד על שיעורי הצבעה גבוהים במגזר הערבי.
גולן, לשעבר סגן הרמטכ"ל, עומד בראש מפלגת הדמוקרטים שאיחדה את מרצ והעבודה, והוא נשען בין היתר על קולות המגזר הערבי כרזרבה אלקטורלית לגוש שמנגד. בימין הוצגה הקריאה כחלק ממאמץ מתואם להעלות את שיעורי ההצבעה במגזר לקראת הבחירות הכלליות בסוף אוקטובר.
צווים על תנאי וארעיים הוקפאו נגד חוק התקשורת וחוק מניעת מעצר תלמידי ישיבה; שר התקשורת סירב להשתתף בהליך.
בית המשפט העליון הוציא בתוך החלון צווים המקפיאים את כניסתם לתוקף של שני חוקים שחוקקה הכנסת. ב-19 ביולי הוציא השופט עופר גרוסקופף צו על תנאי לצד צו ארעי נגד חוק התקשורת של שר התקשורת שלמה קרעי, והקפיא את הסעיפים בעלי התחולה המיידית. המשיבים — הממשלה, הכנסת, משרד התקשורת והשר — נדרשו להשיב עד 26 ביולי. בהחלטה נכתב כי העתירות מעלות טענות כבדות משקל, הן בהליך החקיקה והן בחלק מן ההסדרים.
בהחלטה נפרדת נתן השופט גרוסקופף צו על תנאי וצו ארעי גם נגד תיקון 28 לחוק שירות ביטחון — החוק למניעת מעצר תלמידי ישיבה, המכונה בפי מבקריו "חוק העריקים". הדיון בעתירות, שהוגשו בידי ארגון "ישראל חופשית" ואחרים, נקבע להרכב מורחב של תשעה שופטים. הכנסת אישרה את החוק חרף התנגדות הייעוץ המשפטי לכנסת.
שר התקשורת קרעי הגיב בחריפות ומסר כי לא ייטול חלק בהליך. "לצו הניתן בחוסר סמכות אין כל תוקף משפטי", אמר, והוסיף כי "חוק התקשורת שאושר בשבוע שעבר בכנסת שריר וקיים". קרעי הצהיר כי "אינני מתכוון לעלות למגרש בידיים כבולות וכאשר השופט לבוש במדי הקבוצה היריבה", וסיכם: "העם הוא הריבון. עם הנצח לא מפחד מכם".
בשיח הימין מוסגרו הצווים כהמשך ישיר של העימות בין הכנסת לבין בג"ץ על סמכות פסילת חוקים. חוק שלישי מאותה חבילה — חוק הסדרת מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה — עמד בתוך החלון בשלב עתירות בלבד, בלי שהוצא נגדו צו.
היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה הגישה בסמוך ל-20 ביולי הודעה לבג"ץ, ולפיה כשלו הניסיונות להגיע להסכמות עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בעניין עצמאות המשטרה. לטענתה, לא נותר מנוס מהתערבות שיפוטית.
בהודעה נטען כי המתווה שגובש בעקבות חודשי דיונים — הנוגע למעורבות השר במינויים, לעצמאות המבצעית של המשטרה ולממשקי העבודה — מופר בידי בן גביר, וכי התנהלותו פוגעת בעצמאות המקצועית והממלכתית של המשטרה. בהרב-מיארה טענה כי הפתרון היחיד שנותר הוא העברת השר מתפקידו.
בן גביר דחה את הדברים ומסר בתגובה: "גלי, לא רואה אותך ממטר. את תמשיכי לנסות להפיל את שלטון הימין ואנחנו נמשיך לעבוד ובעזרת ה' ננצח!". העימות בין השר ליועצת המשפטית נמשך זה חודשים סביב היקף סמכויותיו על המשטרה.
העימות סביב סמכויות השר על המשטרה מלווה את בן גביר מאז כניסתו לתפקיד, וכלל בעבר מחלוקות על מינויים בכירים ועל מעורבות השר בהחלטות מבצעיות. פנייתה הנוכחית של היועצת המשפטית, ובה הקריאה להעברת השר מתפקידו, מעבירה את ההכרעה בעימות הזה לפתחו של בית המשפט העליון.
ח"כ שרן השכל הגישה תצהיר לבג"ץ בעניין בחירת מבקר המדינה, ובו טענה כי חברי סיעה נדרשו לתעד בצילום את הצבעתם ולהציג את התיעוד לראש הממשלה — בניגוד לתצהירים שהגיש הליכוד. עדותה עשויה להשפיע על גורל המינוי בבית המשפט.
ברקע עומדת בחירתו של עו"ד מיכאל ראבילו, מיועציו של ראש הממשלה, לתפקיד מבקר המדינה ביוני, ברוב של 61 מול 57, מול השופט בדימוס יוסף אלרון. בג"ץ פסל את סבב ההצבעה וקבע פה אחד כי נפל פגם מהותי בחשאיות ההצבעה, והורה על עריכת הצבעה מחודשת.
תצהיר השכל מצטרף לטענות על אופן ניהול ההצבעה ומחזק את הדיון המשפטי סביב חוקיותה. בית המשפט טרם הכריע סופית בעניין המינוי.
תפקיד מבקר המדינה, המופקד על ביקורת משרדי הממשלה והגופים הציבוריים, נחשב לרגיש במיוחד נוכח הדוחות הנוגעים לדרג הנבחר. פסילת סבב ההצבעה בידי בג"ץ והתצהיר של השכל הפכו את המינוי לזירת התנצחות משפטית נוספת בין הקואליציה לבין בית המשפט, שתוכרע בהמשך.
בתוך החלון עלתה לכותרות מועמדותו של עו"ד רואי כחלון לראשות המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש), לאחר שהפובליציסטית נוה דרומי פרסמה כי הוא מועמד לתפקיד. ימים ספורים לאחר הפרסום התחדשה החקירה המשמעתית נגד כחלון, לאחר יותר משנה של קיפאון, בחשד ל"ניפוח" קורות חיים מתקופת כהונתו כממלא מקום נציב שירות המדינה.
עו"ד דן אלדד, ממלא מקום פרקליט המדינה לשעבר ומנהלו הישיר של כחלון, מסר עדות בבדיקה המשמעתית בתחילת השבוע. כחלון מצדו הגיש תלונה נגד היועצת המשפטית לממשלה, בטענה כי "הליך מתמשך הפך לעינוי דין ופוגע בשמי", וקשר בין עיתוי חידוש החקירה לבין פרסום מועמדותו.
בשיח הימין הוצג עיתוי חידוש החקירה כניסיון לסכל את המינוי, על רקע האפשרות שראש מח"ש חדש יידרש לעסוק בהמשך בפרשיות הנוגעות לפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר יפעת תומר-ירושלמי. שר המשפטים יריב לוין נדרש למנות גורם שילווה את חקירת הפצ"רית לשעבר, ומועמדו טרם אושר.
בתוך שעות ספורות אירעו שני פיגועי דקירה בשומרון; אזרח כבן 51 נפצע קשה, לוחם נפצע קל, והמחבלים חוסלו.
בבוקר תשעה באב, 23 ביולי, התרחשו בשומרון שני פיגועי דקירה בתוך שעות ספורות. באירוע הראשון, סמוך לחוות "דרך אברהם", הוצתה אש בשטח, ובעת מאמצי הכיבוי דקרו שני תוקפים פלסטינים אזרח ישראלי שפעל לכיבוי השריפה. הנדקר, כבן 51, נפצע קשה מדקירה בחזהו. אזרח ישראלי שנכח במקום ירה לעבר התוקפים וחיסל אותם.
באירוע נוסף באותו יום נפצע לוחם באורח קל מדקירה; המחבל, שתואר כשוטר במנגנוני הרשות הפלסטינית, חוסל אף הוא. בעקבות הפיגועים הטילו כוחות צה"ל כיתור על הכפר בית פוריק ופעלו בכפרים שמהם יצאו המחבלים.
בסיקורי הימין הודגשה הסמיכות בין גל השריפות בשומרון לבין הפיגועים, והועלתה הטענה כי חלק מן המחבלים משתלבים במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. שר האוצר סמוטריץ' קרא בעקבות האירועים לזרז הקמת יישוב חדש בשומרון ולהאיץ מיפוי והריסת בנייה בלתי חוקית.
כוחות הביטחון המשיכו בסריקות ובמעצרים באזור. טרם נמסר על מעצרים נוספים בקשר ישיר לשני הפיגועים מעבר לתוקפים שחוסלו בזירות.
שר הביטחון ישראל כ"ץ הורה בתוך החלון שלא לחדש את צו המעצר המנהלי של טל ינון דרדיק, תושב בנימין ואב לארבעה, ששבת רעב שבעה-עשר יום במחאה על החזקתו ללא כתב אישום. דרדיק, שהוחזק במעצר מנהלי מכוח צו של אלוף פיקוד מרכז, פונה במהלך השביתה לבית חולים לאחר שהתמוטט.
סביב מעצרו התפתח קמפיין ימין רחב: אמו זעקה בפומבי כי בנה בסכנת חיים וכי יש לשחררו בטרם יהיה מאוחר, רבנים מחו נגד המעצרים המנהליים ליהודים, ומאות קראו קינות מול מגרש הרוסים בקריאה לשחררו. ועדת הערעורים הצבאית קיבלה את הערעור וקבעה כי הצו הוצא בפגמים — קביעה שחיזקה את ביקורת הימין על השימוש במעצרים מנהליים נגד פעילי גבעות ותושבי יהודה ושומרון.
עם זאת, דרדיק לא שוחרר לחופשי. בית המשפט הורה על העברתו למעצר בית, אך המשטרה ערערה על ההחלטה במטרה למנוע את שחרורו — כך שההליך המשפטי נותר פתוח וגורלו טרם הוכרע בתום החלון. בשיח הימין הודגש כי המערכת ממשיכה להיאבק בשחרורו של מי שהצו נגדו כבר נקבע כפגום ובלתי חוקי.
ועדת השרים לענייני השב"כ אישרה בתוך החלון הסדר אבטחה חריג למשפחת נתניהו — לרעיית ראש הממשלה שרה נתניהו לכל ימי חייו של ראש הממשלה, ולבנים לחמש שנים. ההחלטה עוררה ויכוח ציבורי סוער, על רקע התפטרות יו"ר ועדת האבטחה הקודם והארכת המימון.
אל"ם (מיל') רונן כהן, שראש הממשלה ביקש למנותו ליו"ר הוועדה המייעצת לאבטחת אישים, יצא להגנת ההסדר. בריאיון מסר: "ראש ממשלה שאישר כל כך הרבה עריפת ראשים של ציר הרשע וכרגע משפחתו מאוימת — זה הדבר הכי מתבקש שהמדינה תספק להם הגנה. אני מאמין שיש רצון בקרב אוכלוסייה מסוימת בחברה הישראלית, שממש רוצים שהם ימותו".
הוועדה המייעצת פועלת מטעם המטה לביטחון לאומי ומייעצת לוועדת השרים. מינויו של כהן, איש אמ"ן לשעבר, במקום מוטי שפירא, עדיין נדון, בעוד סוגיית היקף האבטחה למשפחת ראש הממשלה ממשיכה להסעיר את השיח הציבורי.
בבג"ץ התקיים בתוך החלון דיון בעתירה לאשר כניסת חולים ופצועים מרצועת עזה לטיפול רפואי בישראל. את העתירה הגישו ארגוני זכויות אדם נגד המדינה, בטענה כי מטופלים מסוימים אינם יכולים לקבל טיפול הולם ברצועה.
את העותרים ייצגו עו"ד עדי לוסטיגמן — שייצגה את ארגון "רופאים לזכויות אדם" — ולצידה עו"ד תמיר בלנק. בטיעוניהם נטען כי גם מטופלים שאינם מקבלים כעת טיפול יזדקקו בקרוב למעקב שאינו זמין בעזה, וכי יש להכניס פצועים קשים מהרצועה לבתי חולים בישראל.
הדיון היה סוער, על רקע ההתנגדות בימין להכנסת תושבי עזה לישראל אחרי טבח השבעה באוקטובר. בשיח הימין הוצגה העתירה כניסיון להחזיר, בחסות בית המשפט, נוהל שנתפס כסיכון ביטחוני. בית המשפט טרם נתן את החלטתו.
ברקע העתירה עומדת המחלוקת על היקף האחריות ההומניטרית של ישראל כלפי אוכלוסיית עזה בתקופת הלחימה. גורמי ימין טענו כי כל נוהל המאפשר כניסת תושבי הרצועה לישראל מחייב בדיקה ביטחונית קפדנית, בעוד העותרים גרסו כי מדובר במקרים רפואיים דחופים שאין להם מענה ברצועה. הכרעת בית המשפט צפויה להשליך על המדיניות כולה.
מפלגת גולן חסמה את הכתב אברהם חסון מלסקר את אירוע הפריימריז; מועצת העיתונות קראה לאפשר את הכניסה.
לקראת אירוע הפריימריז של מפלגת הדמוקרטים, שנערך ב-20 ביולי בנמל תל אביב, מנעה המפלגה מכתב ערוץ 14 אברהם חסון להיכנס ולסקר את האירוע, בעוד כלי תקשורת אחרים הורשו להיכנס. חסון מסר כי פנה בערב הקודם לדובר המפלגה בבקשה לסקר, ובלילה נמסר לו כי לא יורשה להיכנס אך ורק משום שהוא כתב ערוץ 14.
עמדת המפלגה, כפי שנמסרה, הייתה כי ערוץ 14 בגלגולו הנוכחי אינו כלי תקשורת אלא ערוץ תעמולה. חסון, ששימש בעבר דובר שר התקשורת קרעי, מסר מהשטח כי "באנו לסקר, אנחנו רוצים לצלם" וכי "באנו לעשות את העבודה שלנו".
מועצת העיתונות יצאה נגד ההחלטה וקראה למפלגה לאפשר לערוץ 14 לסקר את האירוע. בשיח הימין הודגש כי המהלך נעשה בניגוד לפסיקה קודמת שעסקה בזכות הסיקור של הערוץ, וכי מפלגה שמניפה את דגל חופש הביטוי היא זו שחוסמת כתב מלסקר אותה.
בשיח הימין הודגשה גם הסתירה שבסטנדרט הכפול: גופים ואישים המרבים להתריע על 'פגיעה בחופש העיתונות' כשמדובר בכלי תקשורת מזוהי-שמאל, בחרו כאן להצדיק או למזער את חסימת כתב מזוהה-ימין. לטענת מבקרים מהימין, אילו כלי תקשורת ימני היה מונע כניסת כתב שמאל לאירוע — התגובה הציבורית והתקשורתית הייתה סוערת בהרבה, וההבדל ביחס חושף לשיטתם סטנדרט כפול בשאלת חופש הסיקור.
הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (מיל') הרצי הלוי, הופיע בפני בני נוער בתנועת "חמש אצבעות" ודיבר על תחושותיו ועל התהליך האישי שעבר מאז השבעה באוקטובר, תוך שהוא מתייחס ל"כישלון הגדול". ההופעה עוררה סערה בקרב מבקרים מהימין.
"חמש אצבעות" היא תנועת נוער חינוכית-חברתית שהוקמה ב-2014 בידי עמיר מנחם, המשמש מנכ"ל התנועה, לצד אביו יורם מנחם; התנועה עוסקת בפיתוח מצוינות, חוסן ומנהיגות בקרב בני נוער דרך אימון גופני.
המבקרים תקפו את עצם ההופעה של קצין שבתקופת כהונתו אירע מחדל השבעה באוקטובר בפני תנועת נוער שנושאת דגל של "מצוינות ערכית". פובליציסטים מהימין הביעו מחאה על הבחירה למקם אותו כמרצה בפני נוער, בעוד הדיון על אחריות הדרג הצבאי למחדל נמשך.
הסערה השתלבה בדיון הרחב יותר על אחריותם של בכירי הדרג הצבאי לאירועי השבעה באוקטובר, דיון שנמשך במקביל להליכי הבחירות. תומכיו של הלוי טענו כי דבריו על "הכישלון הגדול" משקפים נטילת אחריות, בעוד מבקריו גרסו כי אין זה המקום להעביר מסר של מנהיגות לנוער.
אחרי הכרזה על "שמירת המצר" וגביית 20% על מטענים, ביטל הנשיא את הצעד בתוך יממה בעקבות שיחות במזרח התיכון.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז בתוך החלון כי ארה"ב תפעל כ"שומרת מצר הורמוז" ותגבה עמלה של עשרים אחוזים על כל מטען שיעבור במצר, לכיסוי עלויות אבטחה. כעבור כיום חזר בו מן הצעד, ומסר כי לאחר שיחות "פוריות מאוד" עם מנהיגים במזרח התיכון יוחלף מנגנון העמלה בהסדרי סחר והשקעות.
טראמפ ליווה את הצעדים באיומים כלפי איראן, ואמר כי על כל ספינה שאיראן תירה עליה במצר תשמיד ארה"ב יעד באיראן, ובכלל זה גשר או תחנת כוח. בסוגיית הגרעין הצהיר כי איראן "לעולם לא תשיג נשק גרעיני", והזהיר מפני הסלמה חריפה אם תפתח נשק כזה.
פיקוד המרכז האמריקני דיווח על גלי תקיפות נגד מטרות צבאיות באיראן. חלק מן ההסלמה — ובכללה חילופי אש נוספים — נמשך אל מעבר לחלון הגיליון. אנשי ימין בישראל עקבו אחר ההתפתחות מתוך תמיכה בקו הנוקשה מול טהראן.
בתוך החלון נמשך בדרום לבנון תהליך של פיילוט "מרחב בטוח": צה"ל נסוג מנקודות אחדות, והצבא הלבנוני נכנס לכפרים שמהם פונו הכוחות, במסגרת הסכם המתווה ותחת קבוצת תיאום צבאית. בכמה כפרים דווח על השלמת מהלך זה.
ברקע התהליך מתקיים דיון על הזדמנות להסדר רחב יותר בין ישראל ללבנון. בדיווחים מן החלון תואר מהלך הפיילוט כשלב ראשון שנועד להיבחן לפני הרחבתו, בעוד הצדדים בוחנים את יציבותו של המתווה.
בשיח הימין הובעה זהירות כלפי ההסדר, מתוך חשש כי נסיגה מוקדמת מדי תאפשר להתארגנות החיזבאללה להתבסס מחדש בדרום. המשך התהליך ופרטיו נותרו פתוחים לקראת השלבים הבאים.
ההסדר עם לבנון נשען על קבוצת תיאום צבאית בהשתתפות גורמים בינלאומיים, ונועד לייצב את הגבול הצפוני לאחר הלחימה. תומכי המהלך ראו בו הזדמנות לקבע הסדר יציב מול לבנון, בעוד המסתייגים הזהירו כי כל שלב נוסף מחייב ערבויות ביטחוניות לפני הרחבתו לכפרים נוספים בדרום.
יישוב שלם נשרף. עשרות משפחות איבדו את בתיהן בליל שבת אחד, ומטוסי כיבוי חגו מעל השומרון. ואז, כמעט מיד, החל המרוץ המוכר: לא לחקור מי הצית, אלא איך אפשר להסביר שזה בכלל לא הצתה. משטרת מחוז ש"י כבר קבעה שיש יסוד סביר להניח שמדובר בפעולת איבה — ובכל זאת נמצא מי שמיהר לספר לנו על בדל סיגריה שהושלך מרכב חולף, כאילו האש הזאת בחרה לעצמה את הגרסה הנוחה ביותר.
אין צורך להמציא תיאוריות. די להשוות. אילו מכונית אחת הייתה עולה באש בכפר פלסטיני בנסיבות עמומות, כבר היו כותרות על "אלימות מתנחלים", והמצלמות היו מתייצבות בשטח בתוך שעה. כאן, כשמדובר ביישוב יהודי בשומרון, השאלה הראשונה איננה מי פגע — אלא איך לצמצם את האירוע לכדי תאונה. הפער הזה בין שתי מידות אינו מקרי; הוא שיטתי, והוא נמדד מדי שבוע מחדש.
מי שמכיר את השומרון יודע שהשריפה הזאת לא באה לבד. באותו שבוע ממש, בבוקר תשעה באב, נדקר אזרח שיצא לכבות אש בשדה, ולוחם נפצע מדקירה של מי שלבש מדים של מנגנוני הרשות. האש והסכין הן שני צדדים של אותה מציאות — וההתעקשות לקרוא לאחת "תאונה" ולשנייה "אירוע מקומי" היא בדיוק מה שמאפשר לה להימשך.
התביעה של תושבי חוות גלעד פשוטה: שיקָּראו לדברים בשמם. פעולת איבה היא פעולת איבה, גם כשהיא פוגעת ביישוב שהתקשורת המרכזית מתקשה לאהוב. ההכרה של המשטרה היא צעד נכון; מה שנדרש עכשיו הוא שהגרסה הרשמית לא תיסוג ממנה ברגע שהמצלמות יכבו, ושחקירת הצוות המיוחד תלך אחרי הראיות ולא אחרי הנוחות התקשורתית. חוות גלעד תיבנה מחדש, ובני המקום כבר הציבו קרוואנים על הקרקע השרופה — השאלה היחידה שנותרה היא אם נלמד סוף-סוף להפסיק לחפש את בדל הסיגריה כל פעם מחדש.
בתוך שבוע אחד הקפיא בג"ץ שני חוקים שחוקקה הכנסת: חוק התקשורת וחוק מניעת מעצר תלמידי ישיבה. אפשר להתווכח על כל אחד מהם לגופו, אבל התמונה הגדולה ברורה — הכנסת מחוקקת, ובית המשפט מקפיא, שוב ושוב, לפני שהחוק בכלל הספיק לפעול. זו כבר לא ביקורת שיפוטית על מקרה קיצון; זו שגרה.
שר התקשורת שלמה קרעי בחר לא לשחק את המשחק. "אינני מתכוון לעלות למגרש בידיים כבולות וכאשר השופט לבוש במדי הקבוצה היריבה", אמר, וסירב להשתתף בהליך. אפשר לחלוק על הטון, אבל קשה להתעלם מהשאלה שהוא מניח על השולחן: אם בית המשפט מכריע לא רק בין הצדדים אלא גם קובע מראש מה מותר למחוקק לחוקק — מי כאן הריבון.
המבקרים יאמרו שאי-ציות לבג"ץ הוא קו אדום, ובצדק צריך לשמור על סדר. אבל אי אפשר לדרוש ציות מוחלט מצד אחד ולהתעלם מצד שני מן ההרחבה המתמדת של סמכות ההקפאה. כשכל חוק שנוגע בגרעין הזהות של המדינה — גיוס, תקשורת, מעמד הייעוץ המשפטי — עובר דרך צו ארעי בתוך ימים מחקיקתו, הבחירות הקרובות באמת הופכות למשאל על שאלה אחת: מי מחזיק בהכרעה האחרונה.
שימו לב גם למהירות. חוק התקשורת אושר, וכעבור ימים ספורים כבר הוקפא; חוק מניעת מעצר תלמידי הישיבה עבר במליאה, ומיד הושהה בצו ארעי עד לדיון בהרכב תשעה שופטים. אין כאן המתנה לבחינת יישום, אין נזק קונקרטי שנמדד — יש הקפאה מונעת, לפני שהחוק בכלל נגע במציאות. זו בדיוק הנקודה שבה הביקורת השיפוטית חדלה להיות בלם חירום והופכת לווטו שגרתי על המחוקק.
קרעי לא המציא את העימות הזה, והוא גם לא יסיים אותו. אבל האמירה שלו — "העם הוא הריבון" — היא בדיוק הציר שסביבו תתנהל מערכת הבחירות. לא סביב מצע כלכלי ולא סביב דמות זו או אחרת, אלא סביב השאלה מי כותב את החוקים במדינה, והאם למילה של המחוקק יש עדיין תוקף.
ב-23 ביולי 2025 אישרה מליאת הכנסת, ברוב של 71 מול 13, הצעת החלטה הצהרתית הקוראת להחיל את הריבונות והחוק הישראלי ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. את ההצעה יזמו ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), דן אילוז (הליכוד) ועודד פורר (ישראל ביתנו), ולצידם תמכו בה גם חברי כנסת מהאופוזיציה.
ההחלטה קבעה כי יהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל וכי לעם היהודי זכות היסטורית, טבעית ומשפטית על המולדת — אך היא הצהרתית בלבד, בלי תוקף משפטי מחייב.
מהדורה דיגיטלית · האיורים נוצרו ב-AI · אין לראות באיור תיעוד צילומי
